מאגר סיפורי מורשת

סבתי לאה חורב נולדתי ב1948 בעיר חיפה.

ההורים של סבתי חיו בתקופת השואה ועבדו בארגון "הבריחה" שדאג להעלות עולים לארץ. אביה של סבתא היה מפקד בגבול ואמא של סבתי הייתה מזכירה. בסיום המלחמה כל אחד מהם הגיע לגרמניה, ושם הכירו במשרד שבו היא עבדה. אביה התרגש מאוד כאשר שמע מפי אימה של סבתי כי שמה הוא רות, וסיפר לה שהייתה לו בת שנספתה בשואה, שקראו לה כך גם כן. הם התאהבו אחד בשני והתחתנו. וכשנודע שאמה בהריון הם החליטו כי בתם לא תיוולד על אדמה ספוגה בדם, ולכן עלו לארץ ישראל, שם לאחר מספר חודשים נולדה סבתי. וכשש שנים מאוחר יותר נולד אחיה של סבתי צביקה.

סבתי למדה בבית ספר גאולים בקריית ביאליק עד כיתה ח'. בילדותה היא ניגנה במשך שש שנים על אקורדיון , שרה במקהלה, והייתה חברה בתנועת הנוער מחנות העולים. בזמנה הפנוי שיחקה עם חברות, ורכבה על אופניים. סבתי הכי אהבה את שיעורי הגאוגרפיה והתנ"ך. לעומתם, את שיעורי החשבון היא פחות אהבה. המורה שסבתי הכי אהבה היא יונה שלימדה אותה בכיתות ד'-ו'. בסיום כיתה ח' החלה סבתי ללמוד בתיכון קריית חיים ואותו סיימה במגמה החברתית. בסיום כיתה י"ב התגייסה לצבא.

סבתי התרגשה מאוד לקראת הגיוס. אחרי הטירונות שיבצו אותה לעבוד בחיל המודיעין. באותה תקופה פרצה מלחמת ששת הימים, והניצחון הגדול הביא גאווה גדולה לצה"ל. יום אחרי סיום המלחמה ,התחילה סבתי קורס קצינות ובהמשך הייתה קצינה בחיל השריון. במהלך השירות הכירה את עמוס סבי בן קיבוץ עין כרמל והתחתנה איתו. שנה לאחר החתונה נולד לסבתי בן בשם ערן.

והיא השתחררה מהצבא וכעבור שש שנים נולדה אימי (עמרית).

סבתי למדה גאוגרפיה באוניברסיטה. ובמשך שלושים שנה עבדה בבית ספר הראלי בחיפה בתור מורה ,רכזת כיתות ט'-י 'וסגנית מנהל. לפני כעשרים וחמש שנים, סבתי החלה לכתוב ספרי ביוגרפיה ובזה היא עוסקת עד היום.

לסבתי יש מגוון תחביבים, וביניהם: טיולים בארץ ובחו"ל, קריאת ספרים, הקשבה להרצאות, ושירה בחבורת הזמר.

לסבתי יש מסר לדור הצעיר:

"אנחנו והורינו נלחמנו על המדינה שלנו מכל משמר, ואנחנו- כל תושבי מדינת ישראל – צריכים להמשיך לשמור עליה משום שהיא ארצנו היחידה."

הזווית האישית

יערה: אני וסבתי מאוד נהנינו מהשיח המשותף ומהעלאת הזיכרונות, גיליתי על סבתי דברים חדשים רבים ומגוונים, ואני חושבת שפרויקט הקשר הרב דורי תורם רבות לקהילה.