מאגר סיפורי מורשת

דבורה ברין נולדה בעיירה קטנה בשם גרמנוביץ׳ בבלארוס בשנת 1937 (היא לא יודעת מתי בדיוק היא נולדה). בשנת 1941 כבשו הנאצים את בלרוס ואת העיירה שדבורה גרה בה, הם התחילו להתעלל ביהודים, ותושבי הסביבה שדדו את רכוש היהודים והכו אותם.

את היהודים שחיו בעיירה גרשו לגטו בעיירה אחרת ושם היו יהודים משלוש עיירות. היהודים עבדו בגטו בעבודות קשות והיה קר, לא מספיק אוכל והילדים לא למדו בבתי ספר. אחרי שנה הקיפו הגרמנים והשוטרים המקומיים את הגטו – שרפו את הגטו וירו באנשים שניסו לברוח. דבורה, אחיה שמואל והוריה הצליחו לברוח ונדדו בשדות וביערות. בלילות הם ביקשו ממכרים בכפרים לחם.

כך עבר הקיץ, ובסוף הקיץ איכר, שהכיר את הוריה, הסכים להחביא אותם בעליית הגג של הרפת שלו. הם נשארו שם שנה וחצי והם ראו את העולם דרך סדק של סנטימטר אחד בקיר. אחרי שנה וחצי האיכר התחיל לפחד, שהגרמנים יתפסו אותו מחביא יהודים ויהרגו אותו ואת משפחתו. הוא ביקש שהם ימצאו מקום אחר.

ביערות העבותים של בלארוס היו פרטיזנים, אלו חיילים של הצבא האדום. דבורה ומשפחתה הלכו ליער והצטרפו לפרטיזנים. הם גרו בחסות הפרטיזנים חודשים אחדים עד שהצבא הגרמני התחיל לתקוף את הפרטיזנים. הם ברחו לתוך יער מוצף מים, ובדרך אחיה של דבורה מת.

הם המשיכו לנדוד בשדות ובכפרים שרופים שהגרמנים שרפו כדי למנוע אוכל מהפרטיזנים. הם היו תשושים ומדוכאים, אבל בתחילת קיץ 1944 הצבא האדום הצליח לשחרר את בלארוס מהנאצים ואז הם יצאו לחופשי והתחילו חיים חדשים.

עלייה לארץ

אחרי שהמלחמה הסתיימה התאספו הפליטים היהודים בגרמניה בעזרת ארגונים בינלאומיים לשטח שהאמריקאיים שחררו. שם הם חיו שלוש שנים במחנה פליטים. בשנת 1949 באונייה גלילה הם עלו לארץ ישראל.

ילדות בארץ

הוריה של דבורה התחילו לעבוד בפרדס ודבורה התחנכה בקיבוץ שפיים כי בפרדס לא היה בית ספר. אחרי שנתיים הוריה עברו לגור בכפר סבא, כי בכפר סבא היו הרבה פרדסים, הם קנו בית וזה הבית שבו היא גרה היום.

המשך חיים

אחרי שדבורה סיימה את לימודיה בבית הספר, היא למדה בסמינר כדי להיות מורה והיא עבדה בתור מורה כל חייה. כשאני נולדתי אמא שלי הוסיפה לי שם שני, שמואל, על שם אח של סבתא.

מטבע הזהב של סבתא

לסבתא שלי יש מטבע זהב יקר ערך. סבתא מספרת: "קיבלתי את מטבע הזהב מההורים שלי. קיבלתי את המטבע מהורי. ההורים שלי נתנו לי אותו. סבתא מספרת שהמטבע אצלה כבר ארבעים שנה.

סבתא מספרת:

"המטבע היה אחד המטבעות של הרכוש שהיה שייך להורי. לפני מלחמת העולם השנייה, הם השקיעו את חסכונותיהם בזהב. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ושדדו את רכוש היהודים, רכוש ההורים שלי נשמר כי הם שמרו אצלם את מטבעות הזהב וכך הם השיגו מזון כשהיו בגטו.

אחרי שהם ברחו מהגטו הם שילמו לאיכר בכפר במטבעות זהב, והוא הסכים להחביא אותם, וגם בהמשך חייהם הם התקיימו בעזרת המטבעות האלה. המטבע נשמר כל כך הרבה זמן מכיוון שהוא מאוד יקר".

אני למדתי מסיפור זה גם על כחמתם של בני משפחתי, שבעזרת מטבעות הזהב הצליחו להתקיים ולשרוד וגם אפשר ללמוד מהמטבע הזה שהוא שימש בתור כסף בתקופת הצאר ניקולאי.

הזוית האישית

יובל: למדתי שסבתא הייתה שנה וחצי בעיית גג של איכר וגם היה מאוד מעניין לשמוע את סבתא מדברת על מה שקרה לה. והיה לי כיף לעשות זמן איכות עם סבתא. אני גם לא ידעתי איפה היא נולדה, כי היא נולדה באזור שעכשיו הוא המדינה פולין אבל פעם הוא היה בלארוס.

סבתא דבורה: שמחתי לשוחח עם נכדי, יובל, ולספר לו מאורעות מתולדות חיי. הוא גילה ענין בדבריי ושמתי לב שהקשר בינינו התהדק. אני רואה ברכה במפעל מבורך זה של תכנית הקשר הרב דורי.