מאגר סיפורי מורשת

שמי שליו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. בחרתי להכין את הסיפור למאגר על סבי יעקב כהן ז"ל, שמו ניתן לו על שם יעקב אבינו מהתנ"ך. הוא נולד בתאריך 16.11.1947 , ג' בכסלו תש"ח, הוא האח התאום של משה ישי כהן.

סבי נולד בנתניה, הוריו נולדו בירושלים וחיו בתקופת הצנע. בית ההורים היה בית של הרבה ילדים בדירה בת שלושה חדרים. יש סדרת דוקו על אח של סבתא רבתא שלי, יוסף, על אותה תקופה. הבית היה שמח ותוסס.

סבא שלי בזמנו סיפר לי שסבתא שלו בירושלים הייתה מבשלת יחד עם שכנות, הן היו מבשלות עם דלתות פתוחות והיו חולקות יחד מתכונים וככה הן היו נחשפות לכל מיני מאכלים אחת של השנייה – היה להם יום לכל דבר: יום קניות, יום כביסה, יום תפירה והאב היה יוצא להביא פרנסה.

כשהוריו של סבי התחתנו הם עברו לגור בנתניה בבית פרטי בשכונת ותיקים. באותן שנים נתניה נקראה עיר היהלומים והיא פרחה ושגשגה כלכלית, זו הסיבה שלשמה הם עברו, כדי לשפר את חייהם חזותית ותרבותית. הם גידלו בחצר עצי פקאן, אשכולית, לימון ושסק וסבי ואחיו התאום היו משתובבים בחצר וחוץ מהעצים שלהם היו גם קוטפים פירות מעצי השכנים.

מסיפורים הם חיו כקהילה מעורבת מכל העדות, דתיים וחילונים יחד, וחיו בהרמוניה. אבל הייתה מה שקיים גם היום לצערנו, והוא מספר שגם הוא ספג – גזענות! לפני שהכיר את סבתי בזמן שירותו הצבאי הייתה לו חברה ממוצע בולגרי שאהבה אותו מאוד. אך אביה התנגד לקשר ביניהם נחרצות, הוא היה גזעני בצורה מובהקת והיה קורא לסבי בשמות כגון 'פרענק', 'שחור', 'מזרחי' וכל מיני הערות גזעניות כאלה ואחרות. אביה לא נח ולא ויתר עד שהם נפרדו.

לימים לסבי היו געגועים לתקופה בה הוא גדל, משחקי הכדורגל, טיפוס על עצים, מחבואים ולהסתובב בשכונה עם חברים. הוא היה פעיל בתנועת הנוער "העובד והלומד", שם נערכו מפגשים חברתיים ויחד גם עשו פעילויות מגובשות.

סבי למד בבית הספר היסודי "אלומות" שעד היום נמצא בשכונה ובתיכון למד בבית ספר סיני שכיום הינו בית ספר לאמנויות בדרום העיר נתניה. בשנת 1965 – 1968 סבי התגייס לצבא ושירת בבסיס שריון, לקראת שחרורו, שנת 1968, פרצה מלחמת ששת הימים וסבי גוייס למלחמה. לצערנו נהרג במלחמה בן דוד שלו ולסבי היה קשה עם זה מאוד.

לאחר שיחררו הוא התגייס למשטרת ישראל על מנת לשרת בכוחות הביטחון ויצא לפרישה כאשר הוא מפקד על אזורי ישובי עמק חפר קדימה -צורן. לאחר יציאתו לפרישה המשיך בפעילות התנדבותית במג"ב. סבי היה חונך חבר'ה חדשים שהיו מתגייסים לכוחות המשטרה שעד היום זוכרים ומוקירים לו על שירותו. במסגרת השירות הוא גם עבד וגם למד – וגם הכיר את סבתי. הם נישאו בתאריך 20.6.1972.

כשנה לאחר נישואיהם ובזמן שסבי החל את שירותו במשטרת ישראל – שנת 1973 – פרצה מלחמת יום הכיפורים, וסבתי מספרת שניידת משטרה וגיפ 'ים צבאיים הגיעו לבתי הכנסת וגייסו לוחמים, גם את סבי הוציאו מבית הכנסת עם הטלית והעלו אותו על הניידת, כך גוייס למלחמה.

הזוית האישית

שליו: סבי נפטר לפני שלוש שנים והיה חשוב לי לתעד את סיפור חייו כפי שאחותי תיעדה לפני כארבע שנים.