מאגר סיפורי מורשת

שמי יונתן, נולדתי בישראל בשנת 1943. בתקופה הזאת הבריטים קיבלו מנדט (יפוי כוח) לשלוט בארץ ישראל, בין השאר כדי לסייע לעם היהודי להקים בית בארץ ישראל. אני זוכר היטב אירוע שקרה כאשר הייתי בן ארבע. אמי ואני יצאנו לטייל, אני דוחף עגלה ואמי לידי. ברחוב מימיני חונה שורה של משוריינים, זה בצד זה, ומשמאלי יושבים חיילים בריטים, שותים את הקפה של הבוקר. הרגשתי אז מפוחד, ולכן זכור לי המצב הזה.

בימי ילדותי ביליתי בחוץ יותר ממה שהייתי בבית. לא הייתה טלוויזיה ולא מחשבים ולא אוצר משחקים כמו שיש היום. את רוב הזמן ביליתי בחצר הבית או ברחוב במשחקים עם חברים. שיחקנו מסמר, גולות, חמש אבנים, מחבואים, קלאס, חמור ארוך ועוד.

כאשר הייתי בן שבע, בשנת 1950, אירע אירוע השלג הגדול ביותר שידעה המדינה מאז ועד היום. במשך כמה שבועות, ברוב אזורי הארץ, ירד שלג כבד שנערם עד גובה של 60 ס"מ (בצפת). בימים ההם גרתי בחיפה, וגם בה נערם השלג לגובה רב. הלימודים בבתי הספר בוטלו בעקבות הקור, ובזמן הפנוי שהיה לנו בנינו ילדי השכונה ואני בובת שלג גדולה ושיחקנו במלחמות שלג. את פני בובת השלג עיצבנו בעזרת פחמים.

מגיל צעיר למדתי לנגן באקורדיון ואהבתי את זה מאוד. בימי התיכון הרווחתי את דמי הכיס שלי בעזרת הנגינה. מדריך לריקודי עם ואני עבדנו יחד במועדוני נוער בעיר. אל המועדונים האלה הייתי מגיע בנסיעה באוטובוס, בידיי מזוודה גדולת ממדים כבדה ובה האקורדיון.

סבא בצעירותו

לצערי מלחמות הן חלק לא נפרד מהחיים במדינת ישראל. בכל שנותיי השתתפתי בשלוש מלחמות. במלחמת ששת הימים שירתי שירות מילואים על משחתת אח"י יפו ק 42 של חיל הים. בזמן מלחמת ההתשה למדתי בבית ספר מקצועי להנדסה ליד הטכניון. באחד ממוצאי השבת יצאתי לבלות בקולנוע עם חברים, כשחזרתי אל הדירה בשעת חצות הבחנתי מרחוק באור דולק בחדר שלי. כשנכנסתי אל החדר והתקרבתי אל השולחן, ראיתי שמונח עליו צו 8 – צו גיוס לשירות מילואים. נדרשתי להתייצב מיד בבסיס חיל הים בשכונת בת גלים בחיפה. כשהגעתי אל הבסיס התברר לי כי טילים פגעו באח"י אילת. אח"י יפו, ואני עליה, יצאה לחפש ניצולים בים, ללא הצלחה. מפקד המשחתת אף נכנס לתוך המים במסגרת ניסיונות החיפוש.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים עבדתי במפעל ביטחוני. שירות המילואים שלי בזמן מלחמה היה "ריתוק משקי", כלומר עבודה מן המפעל כדי לספק נשק למערכות צה"ל. בימים הראשונים של המלחמה גוייסו רוב הגברים, ובעורף נשארו בעיקר נשים וילדים. הטרידה אותי מאוד המחשבה שיש מי שמסכנים את חייהם בשדה הקרב, ואילו אני נשארתי בעורף, מאחור. משום כך חבר מהעבודה ואני פנינו יחד באופן רשמי בבקשה להתנדב ולהשתתף בלחימה בחזית. השיבו לנו בשלילה והסבירו לנו כי ההתנדבות במפעל חשובה לא פחות מזה.

מאלבום התמונות

את בת זוגי לחיים פגשתי בפעם הראשונה באוטובוס, לפני ראיון לעבודה. בפעם השנייה פגשתי אותה כשראיינה אותי. מאז ועד היום דרכינו משולבות זו בזו. זכינו להקים משפחה גדולה ולחיות חיים מלאים עם הרבה רגעי אושר ועם הרבה אהבה מהילדים ומהנכדים.

הזוית האישית

סבא יונתן: העבודה עם עומר מזמנת זמן איכות משותף ואפשרות נדירה להעמיק בעבר ולגלות עוד. נהניתי מאוד לשתף את עומר ולעבוד איתו יחד.

עומר הנכד המתעד: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא שלי. העבודה גרמה לו ולי להתקרב זה אל זה. עניין אותי מאוד לשמוע את כל הסיפורים על חייו.