מאגר סיפורי מורשת

שמי חיי עוז נולדתי ב1951 בישראל וזהו סיפורי:

קצת אחרי חצות, בערב חג השבועות תשי"א הגחתי לאוויר העולם. על פי התאריך הלועזי נולדתי ביום 9.6.1951. על פי התאריך העברי נולדתי בערב שבועות ה' בסיון התשי"א, מקום הלידה ישראל, משפחתי היא נצר למגורשי ספרד, משפחת אבי שורשיה בטורקיה, ובמלחמת העולם הראשונה היגרה למצרים. משפחת אמי מלבנון, וגם הם היגרו למצרים בתחילת המאה ה- 20 . בלידתי קיבלתי את השם חיים ושם המשפחה המקורי שלי היה אוז'לבו  OJALVO)) כשבגרתי שיניתי אותו לעוז.

נולדתי בבית, במקום שנקרא "מחנה ישראל". המקום נקרא "מחנה ישראל" ע"ש סגן אלוף ישראל שחורי, שנהרג בקרבות לשחרור האזור במלחמת העצמאות. זהו מחנה צבאי בריטי ששכן ליד שדה התעופה בן גוריון, או ליתר דיוק מול מה שהפך לימים "התעשייה האווירית". לימים הבנתי שמקום מגורי הוא מקום מעבר, וכל אותם יישובים ארעיים כדוגמת מקום מגורי נקראו "מעברה".

קצת על המקום בו גדלתי…

מחנה ישראל היה מקום שוקק חיים. היו בו שני בתי ספר יסודיים, אחד ממלכתי דתי ואחד ממלכתי כללי כלומר חילוני, היה שם סניף של תנועת הנוער העובד והלומד, ועוד סניף של תנועת הנוער השומר הצעיר, אני הלכתי לתנועת הנוער העובד והלומד. היו גם סניף גדול של קופת חולים הכללית של ההסתדרות, סניף דואר גדול ומרווח, שנתן שירותים מגוונים הכוללים שירותי טלפוניה, בנק דואר, קבלה ומשלוח של חבילות מהארץ לעולם וההיפך. היה סניף של משרד העבודה מה שנהגו לקרוא באותם ימים "לשכת עבודה",  בית קולנוע אחד גדול שהיו בו כמה מאות מקומות ישיבה, והוקרנו בו סרטים מהחדשים ביותר באותה עת. וכמובן שירותי תחבורה ציבורית של "אגד" ושל "דן". קו 78 של "דן" שחיבר אותנו לפתח תקוה וקו 475 של "אגד" שחיבר אותנו לתל אביב.

שירים ומנגינות

למדתי בבית הספר החילוני, בבית הספר הייתה פעילות תרבותית ענפה, מלבד לימודי החובה, הובאו לבית הספר הצגות ומופעים, נסענו לטיולים וכמובן נחגגו בו כל החגים, ומסיבות הסיום של כל שנת לימודים. אבל גולת הכותרת הייתה מקהלת בית הספר. המקהלה נוהלה ע"י המורה שמעון שהיה המורה למוסיקה וניגן באקורדיון, מקהלת בית הספר השתתפה מדי שנה בכנס מקהלות, וזכתה יותר מפעם אחת במקום הראשון, מה שהביא כבוד גדול לבית הספר. לצערי אני לא זכיתי להימנות על משתתפיה הקבועים של המקהלה, הייתי כבן חמש או שש, ונהגתי ללכת עם שתי אחיותי הבוגרות לחזרות שנערכו על פי רוב בשעות הערב. אבל אני זוכר היטב את השירים והמנגינות שנוגנו שם, שירים שחדרו ללב, מנגינות שנגעו בנו ועשו אותנו מאושרים.

אשתף אתכם באפיזודה קטנה מאחת הפעמים שהלכתי עם אחותי לחזרות במקהלה, אחותי מספרת – שבאחת החזרות שהשתתפתי בהן יחד עם אחותי וחברותיה במקהלה, ישבתי בין הבנות ששרו "אלט", אבל קולי לא היה "אלט", קול של ילד בן חמש או שש לא יכול להיות "אלט", כמובן ששרתי יחד עם כולן, ואז המורה שמעון, שהיתה לו שמיעה אבסולוטית, שמע קול שונה מתוך קבוצת האלטיות, ונתן סימן (סוגר את אגרופו) לחברות המקהלה לחדול לשיר, אני שלא הבנתי את הסימן, המשכתי לשיר ופתאום מצאתי את עצמי שר לבד, לא נורא, קצת מבוכה אבל זה עבר.

הזווית האישית

כרמל: נהניתי מאוד להשתתף בתכנית עם סבא חיים וללמוד על ילדותו, היה לי כיף שסבא השקיע עבורי ועזר לי לכתוב את הסיפור.