מאגר סיפורי מורשת

שמי איזי, נולדתי ברומניה בשנת 1949, היינו שני אחים להורים ששמם רוזה והרשקו ולאחי קראו ליביו.

הייתי בבית ספר יסודי הייתי תלמיד מצוין עליתי לכיתה א' בגיל 5 וחצי.

באותה תקופה ברומניה כולם היו עולים לכיתה א' בגיל 7. היו לי הרבה חברים וחברות. אני זוכר את השם של הילדה שהייתה שכנה לספסל הלימודים שלי קראו לה מירלה ולמחנכת קראו גברת דגן. בשעות הפנאי שלנו שיחקנו משחקים בגן.

בהמשך למדתי בתיכון עד כיתה י' ואז עליתי לארץ ישראל.

אני זוכר כאשר הודעתי למורה שלי לרוסית, הוא אמר לי שהוא מאוד מקנא בי כי אז החיים ברומניה תחת משטר קומוניסטי, היו מאוד קשים. המשכורות היו מאוד נמוכות ולא היה מספיק אוכל לכולם. ההורים שלי חשבו שהרבה יותר טוב בשביל העתיד של הילדים שלהם לעשות עליה ולחיות בישראל.

בשנת 1965, עלינו לישראל. מרומניה טסנו לווינה בירת אוסטריה, אחרי כמה ימים נסענו ברכבת מווינה לרומא ורק כעבור מספר ימים טסנו לתל אביב.

הגענו באמצע הלילה, רכב של הסוכנות לקח אותנו לעיר חדשה שהייתה אז – אשדוד. הגענו לבית שעוד היה בבנייה, לא היו בו דלתות ולא היו בו חלונות, והלכנו לישון לילה ראשון בישראל, כמובן שאמא שלי בכלל לא ציפתה להפתעה כזאת.

בבוקר כשהתעוררנו התגלה מול עיננו  נוף שלמדנו עליו רק בשיעורי גיאוגרפיה ברומניה, בפרק העוסק במדבר סהרה. הבית ישב על דיונות של חולות. חוץ מאשר כביש לתל אביב, ועוד רחוב אחד במרכז העיר, הכל היו דיונות של חולות. למחרת, הדודים שלנו באו לקחת אותנו להרצליה, לליל הסדר. כמובן שזה היה ליל הסדר הראשון שקיימנו בארץ ישראל, ההרגשה הייתה שהרגשתי יהודי חופשי שכל האנשים מסביבי חגגו את אותו חג ולא כמו ברומניה שהחג היה רק של היהודים ומסביב כל הסביבה המשיכו לאכול חמץ כרגיל, קיימנו  את הסדר כהלכתו קראנו את הגדת פסח שרנו את השירים מצאנו את האפיקומן, ואכלנו מצלחת פסח תוך כדי קריאת האגדה.

בשנת 1965, שנת עלייתי ארצה הייתי בן 16, אשדוד הייתה מאוד קטנה היו שלושה אזורים א" ב" ו-ג" המשפחה שלנו קיבלה דירה באזור ג".

כאשר הגענו ארצה הלכתי לאולפן ללמוד עברית, בשלב זה בחיים חברים שלי היו בנים ובנות בגיל שלי שגם עלו מרומניה ויכולנו לתקשר בשפת ארצנו. כשסיימתי את לימודי בעברית, הלכתי ללמוד בבית הספר הטכני של חייל האוויר בחיפה. אחרי כשנתיים את הלימודי בתור חשמלאי מטוסים, התגייסתי לחייל האוויר ושירתי בטייסת מטוסי קרב כ-5 שנים.

זמן קצר לפני גיוסי לצה"ל יצאתי ביום שישי בערב עם חבר לטייל באשדוד פגשנו כמה חברים נוספים שהזמינו אותנו למסיבת יום הולדת של בחורה בת 16 וקראו לה חנה בבצוק. מאותו ערב נהיינו חברים, אחרי שנתיים היא הסכימה סוף סוף לתת לי יד, ואחרי 5 שנים של חברות הצעתי לה נישואין. התחתנו, ונולדו לנו 3 ילדים עמית, ניר, ועידו. כיום, עמית התחתן עם שושנה רוזנר ויש להם 2 ילדים חמודים ומקסימים, הבכור עומרי ואחרי שנתיים נולדה להם נעמי המתוקה עומרי בן 12 ונעמי בת 10.

הזוית האישית

איזי: נהנתי לכתוב יחד עם נכדתי נעמי פרק מחיי שמתחיל מאז שהייתי ילד ברומניה ועד לעצם היום הזה שאני יושב עם הדור השלישי של משפחת מנור. זאת חוויה שמאוד ריגשה אותי ומודה לצוות החינוכי שיזם פרוייקט מסוג זה למען הדורות הקודמים והדורות הבאים. נעמי: היה מרתק ומעניין לשמוע סיפורים על הילדות של סבא.