מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי דגן, נולדתי ב26 למרץ 1951 בעיר קובנה שבליטא. שמות הורי הם רבקה ודויד שגם נולדו בליטא.

בזמן מלחמת העולם השניה הורי חיו בגטו קובנה, והיו חברים בארגון מחתרת נגד הנאצים. שניהם ברחו מהגטו ליערות ליטא, והיו חברים בגדוד פרטיזנים בשם "מוות לכובשים", אחרי המלחמה חזרו לגור בקובנה והקימו משפחה- משפחת טפר.

העלייה לארץ

אחותי הגדולה ממני ב שש שנים התחתנה ב 1968 ואחרי ארבע שנים עלתה לארץ עם משפחתה. בינתיים התקבלתי ללימודים אקדמיים במכון פולי-טכני בעיר קובנה, בפקולטה להנדסת אוטומציה. הלחץ של אחותי לאיחוד המשפחה הביא להחלטת הורי לעלות ארצה ב 1974.

עם עלייתנו גרנו באולפן עולים בנצרת עילית, שם למדנו עברית, ואחרי חצי שנה עם ידע מועט בעברית, המשכתי ללמוד בטכניון. אבל הפעם בפקולטה להנדסת חשמל, כי לא היו בארץ לימודי הנדסת אוטומציה לתואר ראשון. בגלל חוסר ידע בעברית, הלימודים היו קשים ונמשכו במקום שנה שנתיים וחצי.

שירותי בצה"ל

מיד אחרי שסיימתי תואר ראשון בטכניון התגייסתי לצה"ל. בגלל שהייתי כבר בן עשרים ושש, הייתי צריך לשרת בחובה שנה וחצי. לאחר טירונות של ארבעה שבועות, הוצבתי בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. לאחר מספר חודשים יצאתי לקורס קצינים וזאת כחלק מההתחייבות שלי, היות והייתי מהנדס ורציתי לשרת במקצועי. לאחר קורס הקצינים הייתי מפקד מגמת בקרה, בבית הספר לטכנאים של חיל האוויר.

משם המשכתי במספר תפקידי מטה, ותפקידים טכניים גם בשדה (בבסיסי חיל האוויר), וגם במטה. לבסוף פרשתי לאחר שבע עשרה שנות שירות בקבע לגמלאות. במהלך השירות הצבאי שלי, תפקדתי בתור מהנדס חשמל ואלקטרוניקה.

עבודה ועיסוקים

במהלך השירות הייתי אחראי בין היתר על תיקונים שוטפים, של כלי טיס שונים, וכן הצעות שיפורים ופיתוחים חדשים.

לאחר השחרור, התקבלתי לעבודה באלביט מערכות, בתחום אלקטרו-אופטיקה. שם הייתי מנהל פרויקטים. במהלך עבודתי הייתי אמון על מספר חידושים בכלי הטיס והאינטגרציה שלהם. בנוסף, הפרויקטים הללו עירבו הרבה מאוד דיספלינות מעולם ההנדסה, וזה היה לי ממש נחמד לראות ולשלב מגוון תחומי הנדסה שונים.

בנוסף, בתפקידי נתתי גם תמיכת לקוח והכוונה היא לאספקה של חלקי חילוף עבור לקוחות, הדרכות ללקוחות, בין אם פה או בחו"ל על המערכות שפיתחנו. למעשה, היום אני עדיין עובד בעבודתי, ואני מאוד נהנה מהאתגרים היום יומיים.

היכרות ונישואים

במהלך לימודי בטכניון הכרתי את אישתי לעתיד. ראיתי אותה במהלך הופעה, ולאחר כמה ימים ראיתי אותה ברחבי הקמפוס. הצעתי לה שנצא לפאב וכך התחלנו לצאת. לאחר תקופה של שמונה חודשים הצעתי לה נישואין. החתונה שלנו הייתה בחיפה, ועם רב צבאי היות וכבר הייתי בשירות. לאחר מכן גרנו בחיפה, ושם גם נולד לנו הבן הבכור ושמו דורי. לאחר שנתיים נולדה גם ליטל שהיא הבת השניה שלי. לאחר מכן, עברנו לראשון לציון לכמה שנים, ובהמשך עשינו רילוקיישן לסינגפור, בעקבות הצבה של הצבא. שם גם נולד הילד השלישי – תומר.

כאשר חזרנו, נכנסנו לבית חדש שקנינו ביישוב שנקרא רעות. היום הוא חלק ממודיעין-מכבים-רעות. מאז אנחנו שם. בני הבכור התחתן והוא ואישתו גרים בצפון הרחוק ונולדו להם שלושה ילדים (נכדים עבורינו). כיום, למרות המרחק, אנחנו משתדלים להגיע ולבקר לפחות פעם בשבוע.

ובהווה יש לי שלשוה ילדים ושלושה נכדים מקסימים.

הזווית האישית

קורן: היה לי מאוד נחמד לעבוד על הפרויקט עם סבא. הוא נתן לי הזדמנות להכיר אותו, ואת מה שעבר יותר ממה שהכרתי עד היום. סבא גם עשה לי הכרות עם ההיסטוריה המשפחתית.

יוסי: היה לי ממש כיף לעבוד עם הנכד הבכור שלי, לחלוק איתו מחשבות, שיח ובכלל לבלות איתו זמן איכות.