מאגר סיפורי מורשת

שמי אלחנן מנטסנוט אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ובמסגרת זו מביא את סיפורה של משפחתי, כפי ששמעתי מאמי שעלתה מאתיופיה מהעיר סימיין

אימא שלי מספרת על ילדותה בסימיין

שמי הוא מלישהו אלפה. נולדתי בשנת 1980בעיר סימיין באתיופיה. לאמי קראו זיפקה ולאבי קראו אסמרה.

כשאמא שלי הייתה בהריון איתי אבא שלי נסע לעיר הבירה אדיס אבבה, לבקר את אחותי ולא חזר. אחרי חודש נולדתי מבלי שאבא שלי נכח בלידה ואימא שלי קראה לי בשם מלישו, כי היא חיכתה שאבא שלי יחזור. לצערי הוא לא חזר ואני גדלתי בלי אבא, בתקווה שהוא יחזור יום אחד.

העלייה לישראל

בילדותי כל פעם שראיתי מטוס חשבתי שזה בטח אבא שלי. להפתעתי בגיל 13 הופיע אבא לאחר שחזר לאתיופיה כדי להעלות אותי ואת משפחתי לארץ ישראל.

כשעליתי למטוס עם משפחתי התרגשתי מאוד. אמנם, לא הייתה לי שום מזכרת מילדותי. תוך כדי טיסה אישתו של דוד שלי, הקיאה לתוך הנעליים שלי ואני שמרתי על התינוק שלה. ירדנו מהמטוס, המשפחה שעליתי איתם עברו לטירת הכרמל ואני נסעתי עם אבא שלי להתגורר בחדרה.

בחדרה, התחלתי ללמוד עברית באולפן יחד עם עולים שעלו מרוסיה. אחרי שנה של לימודים באולפן עברתי לחיות בפנימייה והיה לי בהתחלה מאוד קשה מבחינה חברתית. עם הזמן הכרתי חברות והתרגלתי למקום. אהבת שם  ללמוד בישול.

תקופת ההתבגרות שלי אף היא הייתה מאוד קשה, בגלל העלייה לארץ ובגלל השפה הזרה, משפחה חדשה ותרבות שונה.

בגיל הגיוס, התגייסתי לצה"ל והשתתפתי שם בקורס גרפיקה – זה היה קורס ארוך וממושך. אחר כך שירתי בתור קונדטורית. בזמן השירות הצבאי, הצלחתי גם לשלב מעט עבודה, תוך כדי שירות עבדתי בתור מלצרית.

בתום השירות הצבאי, הצלחתי לבנות משפחה משלי, וזכיתי להיות אימא. מאוד התרגשתי כשהצלחתי להביא לעולם את דור ההמשך.

הזוית האישית

סבתא שלומית אלפה: אני חושבת שבחיים שלי, לא היה לי משעמם בכלל ואני חייה את החיים שבורא עולם בחר בישבילי וממשיכה לחיות אותם ולהנות מכל רגע.