מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל מרגוליס, אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי ותיעדתי את סיפורו של אבא שלי על החיים ברוסיה

גני מרגוליס מספר

שלג ראשון שאתה מתעורר בבוקר הולך לכיוון החלון ורואה שהכל בצבע לבן.

ההתרגשות הייתה בשיא, ישר ידעתי שאחרי בית ספר אני הולך לשחק עם חברים בשלג. לעשות כדורי שלג ולזרוק  כדורים על החברים כמו כל ילדים בגילי 10. בבתי הספר הלכנו עם מעילים וכובעים ובגדים חמים וראינו את השלג וחשבנו רק עליו!

בחורף בבוקר ברוסיה השמש מתחילה לקום יותר מאוחר, כשהייתי הולך לבית ספר הייתי הולך בחושך והדבר שהכי זכור לי זה הרעש שהיה נוצר אחרי שאתה דורך על השלג. עוד דבר שמאוד זכור לי, כשירד שלג היו גם לפעמים שלוליות מים קפואות ואם היינו הולכים על זה אז היה אפשר להחליק עליהם ואם אתה היית דורך על זה היית יכול להחליק כ- 5 עד 10 מטרים – זה היה דבר שלילי. בנוסף, כאשר שהשלג היה נמס הוא היה סוג של משהו בצבע מין חום – אפור וזה היה פחות נעים ויפה.

כאשר היה קור קיצוני {-25 מעלות} הלימודים היו מתבטלים, אך זה לא מנע מאיתנו להנות מהשלג, כי היה ברור לכולנו שנפגשים בחוץ עם כל החברים.

בגיל 16 אימי הציעה את הרעיון, לעלות למדינת ישראל, הייתי מבולבל, מצד אחד הרגשתי שמחה והתלהבות, אך מצד שני פתאום זה היה מפחיד לעזוב את הכל את הבית את החברים ואת הקבוצת הוקי קרח שהייתי מתאמן שם מגיל שש. היו לי בראש הרבה מחשבות על איך יראו החיים החדשים בישראל? האם אמצא חברים? איך אצליח לדבר בשפה זרה? אני זוכר שהייתה לי קלטת עם שירים של של נחמן מאומן ואז ששמעתי את המוזיקה אמרתי לעצמי, מה זה השירים האלו? מה הם שומעים? כי לא ידעתי שירים  אחרים ששרים בישראל.

חלמתי חלומות איך שאני רץ על חוף הים, כי האזור שגרתי ברוסיה לא היה ים, וכל חופש הגדול זה היה חלום גדול להגיע לים.

החיים בישראל

כאשר הגענו לישראל הרגשתי מוזר, הכל היה שונה, עצי דקל בצידי הדרך, הרבה רכבים חדשים על הכביש וחם. בימים הראשונים שלי בישראל הלכתי המון לים, גרנו כמה דקות הליכה מהים. מה שמאוד הפתיע אותי זה שוק המקומי בנתניה, הרבה מאוד רעש, כולם צועקים ולכלוך בכל מקום.

עם הזמן התחלתי להתרגל, אך עדיין מאוד מתגעגע לחברים ברוסיה. בשנה ראשונה למדתי באולפן עקיבא בנתניה עם יהודים מכל העולם, הרעיון היה לתקשר בינינו בעברית, עשינו הרבה טיולים בארץ ולמדנו המון.

 תמונה משפחתית שלנו

הזוית האישית

מיכל: לי היה מאוד כיף לעשות את העבודה עם אבי.

גני: אני מאוד נהנתי בעבודה, אני מאחל לנו שנשאר ביחד ושכל הסיפורים של המשפחות ישארו לדורות הבאים. אני מאחל לנו שנשאר ביחד ושכל הסיפורים של המשפחות ישארו לדור הבא במשפחה.  .