מאגר סיפורי מורשת

שמי אדיר זיגמונד, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי ג'ויס זיגמונד.

שרשרת הדורות

רקע משפחתי – הוריה של סבתא ג'ויס

שמי ג'יוס מסלובסקי אני נשואה לזיגמונד יוסף נולדתי בתאריך 31.03.1957 במרוקו, בעיר קזבלנקה. אבא שלי ממוצא פולני, הוא נולד בצרפת להורים שברחו מפולין במלחמת העולם הראשונה והתמקמו בצרפת.

עם השנים אבא שלי התגייס לפרטיזנים במלחמת העולם השנייה, הוא היה לוחם בצבא הלא סדיר שפעל בסתר נגד הגרמנים, במלחמת העולם השנייה. בתקופת לחימתו עם הפרטיזנים הוא נפצע ברגלו.

בשנת 1953 הוא נסע לביקור במרוקו ושם פגש את אימא שלי, הם נפגשו ומיד התאהבו, ממש כמו בסרטים, זו הייתה אהבה במבט ראשון. כעבור זמן מה התחתנו. נולדו להם שני ילדים בן ובת. לאחר תקופה קצרה הם התגרשו ולאחר הגירושים עברנו לגור בצרפת.

אימא שלי ממוצא ספרדי, היא נולדה במרוקו למשפחה בת תשע נפשות. משם שאבתי את הערכים, התרבות, המנהגים והבישולים הספרדים אשר הקנו לי סבתי ואמי עוד מגיל קטן.

עלייתי לארץ והקליטה הקשה – מהמבט האישי שלי

הייתי נערה בת 14, שלא רצתה לעלות לישראל ונאלצה לעזוב את המשפחה, החברים, הסביבה המוכרת והלימודים. כשהגעתי  לארץ נכנסתי לפנימייה של עליית הנוער ב"אלוני יצחק" ושם היה לי מאוד קשה להתאקלם ולהתמודד עם השפה העברית ועם הצעירים העולים החדשים, לכן התחברתי לדוברי צרפתית ובקושי למדתי עברית.

לאחר זמן מה שכבר נוצרה חברות של ממש עם כל החבר'ה, החלטנו להקים גרעין נח"ל למשק יעד "די זהב" בסיני. גם בתחילת הטירונות היה לי קשה. אימא שלי חזרה להתגורר בחו"ל והפכתי חיילת בודדה ללא משפחה בארץ. למזלי, היו לי שתי חברות טובות (ורה ונטיסה) וכשיצאנו לשבת הייתי מתארחת אצלן. הם קיבלו אותי כמו משפחה. עד היום אני מוקירה ומתרגשת מאוד מהיחס שקיבלתי מהן (עד היום אנחנו חברות טובות).

בגמר הטירונות הקמנו את היאחזות הנח"ל "כוכב השחר", שלימים הפך ליישוב, שטח פתוח, עם כמה קרוונים, ופחונים. הבנים היו יוצאים לפתיחת ציר ושומרים והבנות היו שומרות בקשר ומבשלות לכל החיילים. היה חורף מאוד קר, הרבה גשם, בוץ ורוחות עזות שפעמים רבות היו מעיפות את הפחונים וכך שוב היינו צריכים לבנות אותם מחדש. בסופו של דבר זאת הייתה חוויה מהנה עם הרבה צחוקים וכיף. מה שחשוב מכל זה שהכרתי בהיאחזות חייל מגרעין אחר שלימים הפך לבעלי היקר.

סיפור קטן מההיאחזות

בוקר אחד הייתי במטבח עם כמה בנות להכנת ארוחת הצהריים ונכנס המ"פ שלנו עם כמה קצינים לא מוכרים. הוא פנה אלי וביקש ממני להכין קפה לסמג"ד (סגן מפקד גדוד). מכיוון שלא ידעתי אז מה זה סמג"ד שאלתי אותו בקול רם – "כמה אנשים זה הסמג"ד?" (חשבתי לתומי שזה כל הקצינים שנכנסו יחד איתו). אני זוכרת עד היום את הצחוקים. לאחר שבעה חודשים בהיאחזות, ירדנו לבט"ש (ביטחון שותף) לאימון הקמה להחזקת קו בבקעת הירדן. ישנו באוהלים בתוך שקי שינה, לא היו מקלחות והתקלחנו בנחל שהיה לידנו, בקיצור חוויות אין סוף.

סיפור קטן מהבט"ש

כדי לצאת לשישי שבת הביתה, היינו עושים הגרלה. פעם אחת, יצא שאני אשאר בבסיס. התחלתי לבכות, כי לא רציתי להישאר. לפתע הגיע הסמג"ד של הגדוד ושאל אותי מה אפשר לעשות כדי להרגיע אותי? ביקשתי מיטות מתקפלות לבנות ולא שקי שינה. ביקשתי להתקלח עם הבנות שנשארו ביישוב הקרוב אלינו. ביקשתי שישאירו את החבר שלי (ששירת איתי) לשישי שבת.

אז קיבלנו מיטות, קיבלנו מקלחות וריתקו לשישי שבת את החבר שלי שמאוד מאוד כעס עלי. לקראת סוף השירות, ירדנו שוב לידי זהב, שם ניהלנו את בית המלון, הקבלה, המסעדה והספורט הימי של ים סוף.

לסיום, השירות הצבאי היה אחת התקופות הכי מעניינות ומהנות שהיו לי. בנוסף רכשתי חברים וחברות שעד היום כולנו חברים מאוד טובים ושומרים על קשר.

 עם נכדי אדיר במפגש תוכנית הקשר הרב דורי בבית הספר

לסיום

לאחר שהשתחררתי מהצבא, התחתנתי ונולדו לי שני ילדים. עבדתי בבנק 40 שנה כמנהלת מטבע חוץ, ומאוד נהניתי מעבודתי,

בגיל 53 הפכתי לסבתא לראשונה לנכד המקסים שלי ״אדיר״. להיות סבתא זה פשוט להיות מאושרת, להכין אוכל מיוחד בשבילו, לשחק אתו, לטייל אתן וכמובן לפנק אותו. היום שהוא כבר גדול אני מאוד נהנית מהשיחות שלנו, אני פשוט גאה בו מאוד מאוד!

הזוית האישית

סבתא ג'ויס: אדיר הוא הנכד המקסים, הראשון שלי… היום שהוא כבר גדול אני מאוד נהנית מהשיחות שלנו, אני פשוט גאה בו מאוד מאוד. אני מאחלת לו הרבה בריאות אושר והצלחה, אני סבתא גאה.

אדיר זיגמונד: היה לי כיף ומאוד נהניתי.