מאגר סיפורי מורשת

העלייה לישראל והמעבר לקיבוץ חצור

שמי אסתר רמות, נולדתי בשנת 1943 בפרס, להורי משה ורג'ינה מלכה כורמיין / שמח. עליתי מפרס בגיל שש וחצי, שנה אחרי שלושת אחיי הבוגרים שעלו דרך עליית הנוער (דרך הסוכנות). הוריי חשבו שבקרוב הם יעלו לארץ אבל זה לא יצא לפועל. נדנדתי להוריי שאני רוצה לעלות לארץ ומכיוון שעלייתם של הוריי התעכבה הם החליטו לשלוח אותי עם השכנים שלנו בתור ילדתם. ההורים חשבו שהם יעלו אחריי אבל זה לא קרה והם עלו רק אחריי שבע שנים. כשהגעתי לשדה התעופה אחיי לא מצאו אותי כי הייתי רשומה כבתם של שכניי. נשארתי אתם  בשער עליה, במקום שאספו את כל העולים עד שפיזרו אותם לערים בארץ. אז בניי דודים שלי שגרו בקיבוץ העוגן באו לאסוף אותי וגרתי אתם בקיבוץ העוגן עד שסידרו לי  לעבור לקיבוץ, לאחיי. כשהגעתי לחצור צירפו אותי לקבוצת "אילה" שבה גם היה עמרי בעלי לעתיד. שני אחיי שהיו בחצור, אפרים הבוגר היה בחברת הנוער "נבטים" והאח השני מנשה היה בקבוצת "חרמש" שהייתה הקבוצה הבוגרת של ילדי הקיבוץ. אחי הבוגר יוסי (יוסף) חי בקיבוץ בית אלפא. בחופשים היינו נוסעים לבקר אותו.

 איך התאהבתי בסבא

סבא נולד בשנת 1943, בבית יולדות ברחובות, להוריו יוסקה ובתיה רמות, שהיו ממקימי קיבוץ חצור. לפני שהקימו את חצור הם גרו והתכוננו להקמת הקיבוץ בראשון לציון ושם נולדו הילדים הראשונים של הקיבוץ וביניהם סבא. משם הם עברו לחצור בשנת 1947. במלחמת העצמאות (השחרור) המצרים הפגיזו את חצור והיו צריכים לפנות את הילדים והאימהות. הם פונו לבית ספר בחולון. האחראית הייתה הדודה מרים של סבא עומרי. כשנגמרה מלחמת השחרור הילדים והאימהות חזרו לחצור. סבא היה ילד מקובל ואהוב בקבוצת "איילה". בבית הספר התיכון שהיה בחצור, סבא עמרי היה ראש קן של השומר הצעיר במוסד החינוכי בחצור, ומילא תפקידים בוועדות של קבוצת "אילה".

כשהייתי בכיתה ט' ההורים שלי רצו שאעזוב את הקיבוץ, ואני בשום אופן לא רציתי לעזוב. אמרו לי שאבי חולה ומחליטים בשבילי שאעזוב. לא היו לי הכוחות לעמוד בפניהם ועזבתי בלי לקחת איתי כלום. הייתי שלושה חודשים בבית של הוריי בפתח תקווה והייתי מאוד מצוברחת, עצובה, ומתגעגעת לחבריי ולחיי הקיבוץ. לאחר שלושה חודשים הורי הסכימו שאסע לחצור לקחת את חפצי. הגעתי לחצור וחברי שכנעו אותי להישאר ואכן נשארתי. הוריי לא דיברו איתי שנתיים ולא היה לי קשר איתם. בתקופה שנעדרתי מחצור הפסדתי לימודים וכדי לסגור את הפער עמרי בא לעזרתי, מפה באה החברות שלנו שהחזיקה הלאה.

סבא עמרי חייל בצנחנים בקרבות במלחמות ישראל

עמרי התגייס לנח"ל מוצנח.

הוא נלחם במלחמת ששת הימים בגבעת התחמושת בירושלים. הלחימה הייתה קשה מאוד כי החיילים הירדנים לחמו באומץ רב. הגבעה הייתה מרושתת בתעלות והלחימה הייתה קשה. בשלב מסוים סבא עמרי נפצע ברגל ולא יכול היה להילחם יותר. הוא התיישב מתחת לעץ והגן על עצמו מפני הירדנים שירו לכיוונו. לאחר הקרב הוא אושפז בבית חולים הדסה בירושלים. סבא השתתף גם במלחמת ההתשה, שאחרי מלחמת ששת הימים.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. סבא עמרי נלחם בעיר סואץ. הצנחנים וסבא ביניהם חשבו שהעיר ריקה. הם הגיעו למרכז העיר ושם נפתחה עליהם אש תופת מכל הכיוונים. איכשהו הם מצאו בית רב-קומות שהיה ריק מיושביו, נכנסו אליו עם כל הפצועים וההרוגים. שם טיפלו בפצועים ותוך כדי כך גם הגנו על עצמם מהירי שהיה לכיוונם. הם היו צריכים לצאת משם ולחבור לכוחותינו שהיו מחוץ לעיר. הם יצאו בחשכת ליל מהעיר כשהפצועים וההרוגים על כתפיהם. הדרך הייתה קשה, כי לא היו בטוחים שהם בדרך הנכונה. לבסוף הם חברו לכוחותינו. לאחר שהכריזו על הפסקת האש סבא ועוד חייל שמרו על גדות התעלה. למרות הפסקת האש המצרים זרקו רימון לעברם. במקרה הזה סבא נפצע בכתף והחייל ששכב על ידו נהרג. סבא הגיע לבית חולים אסף הרופא.

סבא היה מרכז הבניה בקיבוץ חצור הרבה שנים. סבא מאוד אהב לטייל ונסע להודו עם הבת יסמין. סבא מאוד נהנה והשתלב עם המקומיים. לאחר זמן מה הוא התחיל להרגיש לא טוב ובסופו של דבר הגיע לבית חולים בדלהי ושם הסתבר שיש לו גידול במעיים. נותח שם ולאחר זמן מה חזר לארץ. חמש שנים הוא סבל מהמחלה וב-2005 סבא נפטר.

השאיר אחריו ארבעה ילדים: אופיר עדי יסמין ונעמה ו-11 נכדים משפחה מלוכדת ואוהבת.

הזוית האישית

ומה הייתם רוצים להגיד ולאחל אחד לשני? סבתא אסתר: היה לי מאוד נעים לעבוד עם אורן. גיליתי ילד מתעניין והיה לי חשוב להעביר לאורן את הסיפורים על סבא שאותו לא הכיר. אורן: היה לי מאוד מעניין לשמוע מסבתא את כל הסיפורים עליה ועל סבא. לא הכרתי את סבא, ודרך הסיפורים אני מרגיש שאני מכיר אותו.