מאגר סיפורי מורשת

שמי יוליה אורצקי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בשיתוף פעולה עם התאחדות הסטודנטים הארצית, במסגרתה אני מתעדת את חייהם של סבא וסבתא שלי, גריגורי ונילה מוסולבסקי, כפי שסיפרה לי עליהם אמי.

תקופת הילדות של סבא

סבי נולד באוקראינה בעיר חרסון למשפחה המונה חמישה ילדים, הוא היה הילד השני להוריו. שנות הילדות שלו היו קשות, אביו נפטר כשהוא היה ממש קטן. כאשר סבי היה בן 11 התחילה מלחמת עולם השנייה ומצבם היה עוד יותר קשה. סבא היה צריך לעבוד בזמן המלחמה כדי לעזור למשפחתו לשרוד. את אחותו הגדולה הגרמנים לקחו לשבי לגרמניה והיא עבדה בכפיה במהלך כל השנים של המלחמה, הקשר איתה חודש רק לאחר המלחמה כשהיא חזרה לברית המועצות.

תקופת הילדות של סבתא

סבתי נולדה באוקראינה בעיר יבפטוריה למשפחה המונה חמישה ילדים והיא הילדה הרביעית להוריה. כאשר סבתא הייתה בת 4, התחילה מלחמת עולם השנייה. אביה של סבתי הצטרף לצבא האדום להילחם נגד הגרמניה הנאצית. בתקופת שנות המלחמה משפחתה של סבתי חיו בעוני ורעב ואלה היו שנים קשות. אביה של סבתי לא חזר מהמלחמה והקשר עימו אבד.

ההיכרות של סבא וסבתא

סבא וסבתא הכירו כאשר סבי הגיע לביקור אצל קרובי משפחתו בעיר שבו גרה סבתי. הם הכירו עוד לפני שסבא הלך לצבא וכבר אז סבא התאהב בסבתא למרות הפער בגילאים שהיה ביניהם. בגיל 18 סבא הלך לצבא למשך שבע שנים, השירות אז היה ארוך לאור המצב לאחר מלחמת העולם השנייה. סבא שירת בצפון רוסיה, בסיביר. במהלך שירותו הצבאי סבא כל הזמן חשב על אהבתו וכתב לה מכתבים. כאשר סבא חזר מהצבא הוא היה אז בן 25 וסבתא הייתה בת 18. סבתא עבדה אז בתור פקידה, רק התחילה את חייה הבוגרים ולא חשבה על חתונה, אך סבא כבש את ליבה והם התחתנו. אחרי הנישואים סבא וסבתא עברו לגור בכפר ובנו שם בית. נולדו להם שלושה ילדים: בן ושתי בנות והקטנה מהן היא אימא שלי. סבא וסבתא חיו ביחד באושר ואהבה, גידלו ילדים ונכדים והעניקו להם אהבה וחגגו יחד את חתונת הזהב שלהם.

החיפושים אחר אביה של סבתי

במשך הרבה שנים סבתי ערכה חיפושים וכתבה מכתבים רבים על מנת לקבל מידע על אביה שלא חזר ממלחמת עולם השנייה. בסופו של דבר היא מצאה היכן הוא נפטר ומידע על הקרב שבמהלכו הוא נפטר. זה היה במהלך שחיילי הצבא האדום, ובניהם אביה של סבתי, חצו את מפרץ ריגה בלטביה, הגרמנים ירו בהם אך הוא שרד והצליח לשחות ליבשה למרות הפציעה, אך שם הגרמנים פגשו אותו ודקרו למוות באכזריות עם כידון. לאחר שסבתא גילתה את מקום הקבורה שלו, היא וסבא נסעו ללטביה לקבר שלו, נסיעה זו הייתה מאוד משמעותית עבור סבתא שלי.

הזוית האישית

יוליה הנכדה המתעדת: היה מאוד משמעותי ומרגש עבורי לתעד את סיפורם של סבא וסבתא שלי שהיום כבר אינם בחיים. מצד אחד, היה מאוד קשה לשמוע על ילדותם הקשה ועל הסבל שהם עברו. ומצד שני, היה מרגש לשמוע על סיפור האהבה שלהם. אני מבינה שסבא וסבתא עברו הרבה קשיים בחייהם, אך תמיד ליוותה אותם אהבה ועזרה להם ברגעים הקשים. בעקבות התיעוד גיליתי יותר לעומק את סיפור חייהם של סבי וסבתי.