סיפור גדול של ילדה קטנה
שמי שולה סונסול. נולדתי בשנת 1949 בעיראק, בגדד. הוריי היו נזימה וסלים שאף הם נולדו בעיראק, בגדד. הוריי השתייכו למשפחה אמידה מאוד אך חוו עליות וירידות בחייהם, במיוחד בתקופת פרעות הפרהוד שאז התרוששו מנכסיהם, כי נאלצו לשחד את הפורעים כדי לשרוד.
עליתי ארצה בשנת 1951, שנתיים אחרי קום המדינה כשאני בת שנתיים וגדלתי בעיר נהריה בצפון. גדלתי בתקופת הצנע, גרנו באוהלים, אחר כך בצריפים ואחר כך בשיכון. חיינו על תלושי מזון בשל המחסור הגדול באוכל.
למדתי בעיר מגורי בבית ספר יסודי ותיכון. בצבא הייתי בתפקיד של מורה חיילת. לימדתי ילדים בסיכון בפרברי העיר טבריה. בתום שירותי הצבאי כמורה חיילת למדתי באוניברסיטת חיפה ספרות ולשון עברית. בסיום לימודיי עסקתי בהוראה. בתחילת דרכי לימדתי עולים חדשים את השפה העברית, ובהמשך הגשתי תלמידים לבגרות בלשון בתיכון.
את ניסים בעלי הכרתי במסגרת לימודינו האקדמיים באוניברסיטת חיפה. בעלי הגיע כעולה חדש מטורקיה, אני כמורה באולפן לימדתי אותו עברית, נוצר "קליק" בינינו שנמשך עד היום. במרוצת הזמן נולדו לנו ארבעה ילדים ומהם חמישה נכדים קסומים ומקסימים.
יצאתי לגמלאות בגיל שישים ואחת, כשאני בשיאי לאחר שלושים שנות הוראה פוריות ומלאות חוויות. היום יש לי שני תחביבים עיקריים: פתירת תשבצי היגיון ויציאה לטיולים בארץ ובעולם.
אחד המוטיבים העיקריים בחיי הנו שכל יום שעובר לא חוזר, לכן יש למצות כל רגע יקר בחיים: ללמוד, לטייל, לשמוח, לאהוב, ליצור קשרים עם חברים ופחות עם מכשירים, לכבד את הזולת, במיוחד, את ההורים, המורים והמבוגרים בכלל. הכי חשוב להיות בריא, שמח ומאושר.
הזוית האישית
עילאי הנכד המתעד: לפי דעתי, סיפורה של המספרת התחיל קצת עצוב, אבל ככל שהזמן עבר הסיפור נהפך ליותר ויותר שמח.
מילון
העפלהההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948. אומנם כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי חוקי ובלתי מאורגן התגברה מאז תום מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”אחד המוטיבים העיקריים בחיי הנו שכל יום שעובר לא חוזר, לכן יש למצות כל רגע יקר בחיים“