מאגר סיפורי מורשת

משפחתי חיה ברומניה בכפר קטן שנקרא "פיאטרה ניאמט".

סבתא שלי לאה וסבא שלי אברהם (ההורים של אבא שלי) התחתנו ונולדו להם 7 ילדים. סבתא שלי לורה וסבא שלי יוסף (ההורים של אמא שלי) התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים. ואז סבא יוסף נפטר וסבתא לורה נישאה שוב ונולדו להם עוד חמישה ילדים. סך הכל היו להם תשעה ילדים.

אבא משה נולד בשנת 1917 ואמא שרה נולדה בשנת 1920. הם נפגשו ונשאו בשנת 1938. התקופה הייתה מלחמת העולם השנייה והמשפחה עברה לגור בעיר "באקו". אבא משה נלקח לעבודה במחנות עבודה של הצבא הרומני ואימא שרה נשארה לגור ליד משפחתה בתנאים מאוד קשים של מחסור ומחלות שגרמו למותם של סבתא לאה וסבא אברהם. בשנת 1939 הבת הראשונה שלהם נפטרה בלידתה בשל חוסר תנאים וידע רפואי. עם תום המלחמה בשנת 1945 נולדה בתם השנייה ואחותי יוספה [יוזפינה] שקרויה על שם סבא יוסף.

מאלבום התמונות – אבא ואמא

ההורים השתייכו לתנועות הציוניות והחליטו לעלות לארץ ישראל. בארץ שלטו עדיין הבריטים שלא היפשרו ליהודים להיכנס לארץ. ההורים החליטו לנסות ולהגיע בעליה בלתי לגאלית (לא חוקית). אחותי הייתה אז בת שנתיים, לפי הסיפור שידוע לי באישון לילה יצאו ברכבת לעיר נמל שנקראת קונסטצה ושם עלו על אניית מעפילים שנקראה מדינת היהודים עם הגעתם לחופי הארץ, הבריטים לא אפשרו להם לרדת והאנייה נשלחה לקפריסין למחנות מעצר. תנאי החיים במחנות היו קשים, המזון היה דל, בקיץ חם ובחורף קר. העצורים קיבלו סיוע מהישוב היהודי בארץ ומארגון הג'וינט. שליחים של ארגון הפלמ"ח הקימו את "שורות המגינים", אימנו את הצעירים באימוני צבא עם רובים ואקדחים מעץ לקראת עלייתם לארץ.

בשנת 1948 עם הכרזת העצמאות של ישראל והקמת המדינה, החלה העלאת העצורים לארץ ישראל באניות. ההורים נשלחו למעברת פרדס חנה. אבא התחיל לעבוד בבניית בתים לשכן בהם את העולים הרבים שהגיעו, ואימא טיפלה בילדים. בשנת 1949 אימא הייתה בהריון ולקראת לידה, ואז ההורים מצאו רפת ריקה מפרות שסודרה לבית קטן אבל בנוי ולשם עברו ואליו הביאו אותי בפברואר 1950 בחורף הקר מאד שהיה בארץ.

בתמונה: אני ואחותי יוספה

אבי החליט לבנות לבדו את הבית שלנו ואימא עזרה לו עם הלבנים והרעפים. בסיום הבניה עברנו לבית. אחותי ואני קיבלנו חדר שחלקנו. מאחור הייתה חצר עם עצי פרי לימונים, שזיפים, תפוזים ועוד. זכורים לי יללות התנים מהחורשה מאחורי הבית, עצי התות הגבוהים שעליהם טיפסנו לקטוף תותים וחזרנו עם כתמים.

בסיום הגן למדתי בכיתות א' ו- ב' ואז הודיעו לי הוריי שאנחנו עוזבים את פרדס חנה ועוברים למקום שנקרא קריית גת. קריית גת הוקמה בשנת 1956 כעיירת עולים במטרה לקלוט את העולים הרבים שעלו לארץ. התחלתי ללמוד בבית ספר על שם יוסף שפרינצק, והוכנסתי לכיתה ד' כי ידעתי לדבר ולקרוא בעברית והילדים בכיתה היו עולים חדשים.

בסיום בית הספר היסודי התחלתי ללמוד בתיכון, ומכיוון שלא היו מספיק אפשרויות ללמוד נשלחתי ללמוד בבאר שבע בפנימייה. שם חוויתי לראשונה עצמאות חופש וחברים חדשים. בשנת 1967 לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, חפרנו שוחות בחצר מחשש להפגזות של האויבים. בתום הלימודים החלטתי שאני רוצה להיות אחות והתחלתי ללמוד בבית חולים תל השומר. גם את שרותי הצבאי עשיתי בתל השומר והתנסיתי במספר מחלקות אשפוז וטיפלתי בהרבה חולים, פצועים, ילדים, ילודים ועוד.

בשרות הצבאי

בעיקר זכורה לי תקופת מלחמת יום הכיפורים, שהתחילה באוקטובר 1973 ביום הכיפורים. הייתי לפני תחילת המשמרת ולפתע הייתה אזעקה. לא ידעתי מה לעשות אבל הלכתי למחלקה ושם הודיעו לכולם שפרצה מלחמה וצריך לפנות את המחלקה מהחולים כי צריך להכין מקום לפצועים הרבים. למחרת התחלנו לעבוד בטיפול בפצועים במשמרות של 12 שעות. צמודים לטלוויזיה, עקבנו אחרי המצב בחזית וכל הזמן קיבלנו עוד ועוד פצועים.

טיפול בפצועים

בשנת 1974 נפגשתי עם יעקב שהפך לבעלי ויחד הבאנו לעולם 3 ילדים 2 בנים ובת, לירון אמא של ליהי. כל השנים המשכתי לעבוד כאחות, עזבתי את בית החולים ועברתי לקהילה, לטיפת חלב ולקופת חולים.

בשנת 1992 יעקב נשלח לשליחות מטעם אל על ללונדון והמשפחה הצטרפה, חיינו חמש שנים בלונדון המעניינת והמיוחדת. לירון נישאה בשנת 2005 ונולדו לה 3 ילדים חמודים. ליהי היא הבכורה.

ביום חתונתם

החוויה הישראלית שלי – 70 למדינה:

לפני שנה, אחרי 42 שנות עבודה פרשתי מעבודתי ואני מקדישה את זמני לתחביבים, הרצאות, פגישות עם חברות, נסיעות לטיולים וטיפול בנכדים.

קריית גת הוקמה כעיירת עולים ,נבנתה בשנות החמישים ואוכלסה על ידי עולים חדשים שהגיעו לארץ. אבי היה בין הראשונים שהגיע וממקימי העיר.

מה שהשפיע עלי היה המעבר בגיל 7 מפרדס חנה לקריית גת, עיירת פיתוח בצפון הנגב. אמא שרה ואבא משה עלו לארץ ישראל מרומניה בשנת 1947. בארץ שלטו הבריטים שמנעו מהם להיכנס והאנייה שעימה הגיעו, נשלחה לקפריסין למחנות העולים. לאחר הקמת המדינה בשנת 1948 הם הורשו להגיע לארץ ישראל, לפרדס חנה.

בפרדס חנה בשנת 1950 נולדתי ונקראתי ליאורה. אבא משה עבד בבניית בתים להקמת העיר ובנה את ביתנו לבד.

בשנת 1956 היה גל עלייה מאד גדול והיה צורך בהקמת עיירות לקליטת העולים. אבי שעסק בבניית בתים החליט לעבור לעיירה קריית גת שאך זה הוקמה ולעבוד בחברת "סולל בונה" ואנחנו המשפחה עזבנו חברים וחברות ומשפחה והצטרפנו אליו.

השיר הישראלי שלי:

אני בחרתי את השיר "חוזרים הביתה" של שלמה ארצי ואריק איינשטיין. שניהם זמרים אהובים ומבטאים את הישראליות שלי. שניהם ישראלים ללא משהו גלותי, כמוני.

הזוית האישית

ליאורה: לפני מספר חודשים התבקשתי להצטרף לנכדתי ליהי לתכנית הקשר הרב דורי. לא ידעתי הרבה על התכנית, אבל עם תחילת העבודה והמפגשים עם נכדתי הבנתי את המשמעות של העברת המידע לדור הבא שלא הכיר את משפחתי ואת שעבר עליה. סיפרתי על משפחתי ברומניה ועל העלייה שלהם לישראל. מאד שמחתי לגלות שהיא מתעניינת במשפחה ונהנית להקשיב לסיפורים.

ליהי: במפגשים עם סבתא שמחתי לגלות עוד דברים על משפחתי, על העבר שלהם, על מה שעברו ברומניה ועל עלייתם לישראל. נהניתי שסבתא באה כל שבוע למפגשים דיברנו והקשבנו אחת לשנייה. לדעתי התכנית הזאת מאוד מועילה לדור הצעיר שלומד להכיר את המשפחה הוותיקה.