מאגר סיפורי מורשת

קצת רקע עלי: עליתי לא"י בשנת 1949, וחזרתי לטנג'יר בשליחות בני נוער, עם קבוצה של נערים,

כדי לשכנע יהודים לעלות לארץ.

לאחר מכן, עליתי עם משפחתי בשנת 1952, הפלגנו באונייה "נגבה" לחיפה, והתגוררנו בקיבוץ כפר עזה.

לאחר שנתיים, אמי לא הסתגלה לקיבוץ ועברנו לעיר צפת. בשנת 1953התגייסתי לצבא, ועד שנת  1955

שירתתי בחייל השריון.  לאחר מכן השתחררתי מהצבא.

בצפת עבדתי בעבודות מזדמנות, עד שמצאתי מקום עבודה בבית החולים "בת עמי" בצפת.

בשנת 69,  נשלחתי מטעם מש"ב (המחלקה לשיתוף בינלאומי) לניז'ר לשלושה חודשים.

זו היתה, משלחת רפואית ללמד קורסים בעזרה ראשונה לקבוצות אפריקאיות. עברתי קורס החייאות מעשית, השלמתי הסמכה ל"אחים מוסמכים" ועבדתי תקופה ארוכה כאחראי על חדר המיון בבית החולים "רבקה זיו" שבצפת.

בשנת 1985, יצאתי לפנסיה מוקדמת, עברתי עם משפחתי לרחובות ועבדתי במחלקה פנימית בבית החולים

קפלן עד יציאתי לגמלאות.

יש לי זכרון ילדות, אותו רציתי לספר: חגיגת הבר מצווה היתה אירוע חשוב אצלנו. לפני חגיגת בר המצווה

נדרשתי לעבור הכנה עם רב לקראת האירוע, הרב לימד אותי את הברכות שהיה עלי לברך.

לפני התפילות, צריך להרים את יד שמאל, לגעת בראש, ולסיים עם היד השמאלית כשהיא קרובה ללב,

במרחק חצי אמה.

לאחר מכן, אני, חתן הבר מצווה והאורחים ברכו את ברכות השחר. כולם התפללו ואני, חתן הבר מצווה,

הבאתי את ספר התורה מתוך ההיכל (המקום בו הספר שוכן),  הוצאת ספר התורה לוותה בשירה

ואז אני קראתי את פרשת השבוע. לאחר סיום קריאת פרשת השבוע, נפתח ברוב הדר ההיכל,

וספר התורה הוכנס בכבוד בחזרה להיכל. חלק  זה לווה בגשם של סוכריות וקריאות שמחה.

עם סיום התפילה, היה כיבוד לכל האוורחים בחגיגת הבר המצווה, היו מאפים ושתייה

בסיום טקס הבר המצווה ליוו אותי כל חברי לביתי וחגגו איתי את שמחתי. זה היה מנהג, חגיגת הבר מצווה

אצלנו.