מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה לוי, השתתפתי השנה עם נינתי אגם בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר בכר רוסו. במהלך התוכנית סיפרתי את סיפוריי לאגם ויחד תיעדנו והעלנו את סיפורי.

זיכרונות ילדות מבית הורי במושב צור משה

נולדתי בשנת 1942 בצור משה להורי לבית משפחת אשכנזי.

אימא ואבא שלי, רחל ואברהם אשכנזי בנו עבורנו בית שעשוי חמרה בו גרנו עד שהגעתי לגיל חמש, ארבע נפשות בבית בגודל חדר וחצי. בחדר השינה של הורי גידלנו אפרוחים, אחותי ואני ישנו במטבח, השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית. אבא שלי בנה את השירותים והמקלחת מלבנים אדומות.

כשהגעתי לגיל חמש, הסוכנות בנתה עבורנו בית מבלוקים. בבית היו שני חדרים, בכל יום גם אחרי שהפועלים הלכו אבא שלי המשיך לבנות את הבית. הוא בנה לנו סלון, מטבח ושירותים כשהושלמה הבנייה עברנו לגור בבית החדש. באותה תקופה התחלנו לגדל בוטנים, גם לבוטנים כמו לאפרוחים הוקצה חדר בבית. פעם בשנה הגיע סוחר מאמריקה וקנה את הבוטנים, מאוד שמחנו שפפואיקו הגיע, כיוון שהיה מביא אתו פירות יבשים, שבארץ לא היה ניתן למצוא. כשעברנו לבית החדש קיבלתי מתנה מההורים שלי בובה והיא הייתה החברה שלי. שיחקתי איתה בכל יום עד גיל 13 אז נולדה לי אחיינית ראשונה והחלטתי לתת לה את הבובה.

בחצר הבית גידלנו חמור ועיזים. התפקיד שלי היה להוציא אותם למרעה. אימא שלי לימדה אותי לחלוב את העיזים וכל ערב כשחזרנו מהמרעה חלבתי אותם. גידלנו גם תרנגולות אני נתתי להם לאכול ואספתי מהן ביצים. הייתי שוקלת אותם ומסדרת בתבניות לפי משקל וגודל.

בילדותי בצור משה

התחנכתי מגיל גן בצור משה, ואחר כך עברתי ללמוד היכן שהיום נמצאת הצרכנייה. בכיתה ז ו-ח' למדתי בבית ספר בכר רוסו (בית הספר בו לומדת נינתי). בהמשך עברתי לבית הספר טשרנחובסקי בנתניה שם למדתי שנה בלבד כיוון שלא אהבתי את בית הספר. באותה תקופה מורים רבים היו חסרים בגלל מלחמת קדש שהתרחשה בשנת 1956, לכן עברתי לבית הספר פיטמן בתל אביב, שזה היה לי עולם אחר. בבית ספר פיטמן למדתי שנתיים הנהלת חשבונות וחשבונאות ואחר כך התגייסתי לצבא ושירתי בקריה בתל אביב, תפקידי היה לכתוב צקים לאזרחים עובדי צה"ל ולאחר תקופה של כשנה התחתנתי עם לוי אליאסף.

זוגיות שלי ושל אליאסף

אליאסף היה ניצול שואה שהגיע לארץ בגיל תשע והיה במוסד "האהבה" בחיפה ולאחר תקופה נישלח לאימוץ בצור משה. הכרתי אותו בילדותי, קראנו לו אליהו "קקאו", כי הוא היה מעט כהה עור. לאחר כמעט חודשיים לא היה לו טוב במשפחה שהוא אומץ אליה, והוא ברח מהם. הוא ירד לכביש הראשי שם פגש חייל אנגלי וביקש ממנו שייקח אותו למוסד האהבה חזרה, כיוון שהחייל היה אדם טוב הוא החזיר אותו למוסד.

לאחר כמה חודשים הוא נמסר שוב לאימוץ במושב בית הלוי, ושם מצא משפחה נהדרת והיה אצלה כמעט עד שהתגייס לצבא. שנה לפני הגיוס הגיעו בני דודים שלו מיוון ואז הוא עבר לגור בצור משה. סבא עבד עם סוס אצל אדם בשם פרץ רפאל שגם אהב אותו מאוד.

אליאסף התגייס לצבא, ויום אחד הוא בא לבקר את בני משפחתו שגרו בצור משה. אני ראיתי אותו דרך החלון של המועדון וקראתי: "הנה אליהו קקאו" ומאז הפכנו לחברים. ההורים שלי לא היו כל כך מרוצים, כי המשפחה שהוא גר אצלה בצור משה סיפרו להוריי דברים רעים עליו, ולא נתנו לי לצאת אתו. לקח עוד זמן עד שהצלחתי לשכנע אותם שיכירו אותו ואז הם התפשרו והסכימו לקבל אותו, ולאחר שנה התחתנו.

אחרי שהתחתנו קנינו דירה בצור משה שעלתה לנו אלף לירות, שילמנו עבורה 50 לירות לחודש, שירדו מהמשכורת שלי. עבדתי במושב. במהלך השנים נולדו לנו שלושה ילדים: שני בנים ובת. לבן הגדול שלי קוראים אבי על שם אבי אברהם, מירה הבת האמצעית שלי על שם אימא של אליאסף ובננו השלישי רפי על שם רפאל שהיה חייל ונהרג בתאונת דרכים בצבא.

הפכנו להיות זוג מוצלח וגידלנו את ילדינו הכי טוב שאפשר. בבית הזה גרנו ובבית שגידלנו אותם. בבית זה גרנו 30 שנה, בהמשך חזרנו למשק של ההורים.

אני ואליאסף

סגירת מעגל – אילאסף פוגש את אחיו

לאחר כמה שנים אליאסף מצא את משפחתו מצד אביו. כפי שסיפרנו, אליאסף נולד ביוון בעיר וולוס, לאימא שהייתה אלמנה עם שני ילדים ואבא שהיה אלמן עם חמישה ילדים והם נישאו. אליאסף נולד בשנת 1937 ואז פרצה המלחמה, מלחמת העולם השנייה, האב היה חייב לעזוב כי היה נתין תורכי ולא יכול היה לקחת את הילדים של אישתו. האם נשארה עם שלושה ילדים ביוון והוא עזב לטורקיה. לאחר תקופה האם מתה מרעב ואליאסף עלה לישראל, שני אחיו עזבו לארצות הברית ואתם היה לו קשר מכתבים.

 מאלבום התמונות המשפחתי

בשנת 1971 יום ראשון בשבוע אליאסף יצא ל- 45 יום מילואים. לקראת שעת הצהרים דופקים בדלת, אני ושלושת ילדיי אכלנו ארוחת צהריים, בקשתי מבני הגדול שיפתח את הדלת…

בדלת עמד מישהו ששאל אותו: "האם לאבא שלך קוראים אליהו ולאימא שלך קוראים שרה?" הוא ענה: "כן, מי אתה"? הוא ענה: "האחים של אבא שלך בחוץ" אני שאלתי "האחים מארצות הברית?" האיש ענה כי מדובר באחים מטורקיה וצרפת. על האחים האלה ידענו, אך לא היינו בטוחים שהם יודעים עלינו. כמובן שהזמנתי אותם להיכנס. היגיע אח אחד מטורקיה ואחות מצרפת, מייד הוצאתי להם את אלבום התמונות מהחתונה, שם הם ראו את מונות של אליאסף ואחותו פרצה בבכי וצעקה: "זה זאק זה זאק" היא זיהתה את הדמיון לאחד האחים האחרים שנפטר במלחמת העולם השנייה. הדימיון היה כל כך גדול לאליאסף, שהיא אמרה: "זה בטוח אחינו".

 מאלבום התמונות שלנו

למזלנו, אליאסף שוחרר מהמילואים כי הם בוטלו, הוא חזר הביתה ושמע את החדשות על אחיו האבודים שהיגיעו. למחרת הוא נפגש עם האחים שלו, זה היה מפגש מאוד מאוד מרגש. בהמשך כמובן הכרנו את כל המשפחה, אנחנו נסענו לבקר אותם בטורקיה וצרפת והם באו לבקר אותנו, ועד היום אנחנו בקשר טוב עם הילדים של האחים ונכדיהם.

בשנת 2008 נפטר אליאסף מדום לב, אליאסף היה ונשאר אהובי, בעלי ואב ילדיי.

יהי זיכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

סבתא שרה לוי השתתפה השנה בתוכנית הקשר הרב דורי עם הנינה שלה, אגם קבליס. סבתא שרה למדה בבית הספר בכר רוסו בילדותה והשנה חזרה לבית הספר יחד עם הנינה אגם להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי.