מאגר סיפורי מורשת

שמי לובה יעקובוב, נולדתי בשנת 1961 בעיר ויטבסק בבלרוס.

כשהייתי בת 15, אמא שלי שלחה אותי לשוק ואמרה לי לקנות 3 עגבניות ו-3 מלפפונים לאורחים שצריכים להגיע כי לא היה כלום בבית. נסעתי פעם ראשונה לשוק בגיל 15 עמדתי בתור הארוך ולא הסתכלתי על האנשים. מאוד פחדתי כי הייתה אנטישמיות ולא אהבו יהודים.

פתאום ראיתי עיניים כחולות כמו השמיים ושמעתי: "את יהודיה?", שתקתי

"אני יהודי"!

הרמתי את עיני וראיתי ילד יפה, הוא היה עם עיניים כחולות ושיער שחור. התאהבתי בו מיד. הוא לא פחד לומר בפני כולם שהוא יהודי. פעם ראשונה שהיה אחד עם אומץ שכזה. עוד לא ידעתי מה זה אומר להיות יהודיה. כי כל הזמן הפחידו אותנו להיזהר.

הוא שלח לי מכתב ובו היה כתוב: "אני בא עם אח שלי הגדול לראות אותך". המשכנו להתכתב ואז הגיע היום שבו הוא הגיע, ואח שלי אהב אותו ואמר לו שלדעתו אני ילדה טובה. הוא שאל אותי אם אני רוצה לצאת איתו ואמרתי אשמח שנתחתן. (הייתי רק בת 16). יצאנו ובסוף באמת התחתנו. עד היום אני איתו, והוא האבא של הילדים שלי והסבא של הנכדים שלי.

סבתא לובה וסבא אליק (אגרון) בצעירותם

42 שנים אנחנו ביחד. כלה טובה!

אולי בגלל זה יש לי משפחה טובה, ילדים טובים. ובגלל זה אני מבקשת מה'. שיתן  לנו בריאות.

עלינו לארץ בשנת  1990

הזוית האישית

קמילה, הדר, תהילה: נהנינו ללמוד על העבר של הסבים והסבתות, ולבנות לנו עתיד טוב יותר בזכות הסיפורים שלהם.

סבתא לובה: היה לי כיף, נפתחתי פה ואני גאה שאני פה. אני נורא שמחה וגם כל הסובבים אותי. כיף לי שאוהבים אותי.

הדר, לובה, קמילה ולובה ותהילה הנכדה שלה