מאגר סיפורי מורשת

מדוע קוראים לסבתא לילי בשם זה?

שמו של אבא של סבתא לילי, היה אייזק, לסבא אייזק היו 2 אחיות ועוד 3 אחים. לאחר המלחמה כל משפחתו עלתה לארץ והוא נשאר ברומניה. הרוסים גייסו אותו לצבא הרוסי. הוא רכב על סוס ושמר על מתקן צבאי. שם הוא הכיר בחורה גויה וחי איתה כמה שנים.

בצבא הרוסי היה נהוג לשרת כמה חודשים בלי לקבל חופשה. באחת החופשות הוא הכיר את סבתא בטי והיא הביאה אותו אל ביתה. כאשר סבתא פאני שמעה את סיפורו, היא ריחמה עליו וסידרה לו מקום שינה במטבח ליד התנור. הניחה כמה ארגזים ועליהם הניחה מזרן ובכל חופשה שם הוא היה ישן.

לימים הוא התאהב בסבתא בטי, אבל היה לו תנאי שהיא תישבע לו שאם תיוולד להם בת שמה היה לילי.

תולדות חייה של סבתא לילי

בחצר הבית של סבתא פאני, ברומניה, היה עץ ענק של דובדבנים סביב העץ הייתה גדר, כי בחצר הסתובבו בעלי חיים. מתחת לעץ היה שולחן וספסל. סבתא לילי אהבה לשבת על משענת הספסל ולאכול דובדבנים.

ברומניה גרו בבתים שהחצר שלהם הייתה משותפת. בחצר של דודה סוקה, אחות של סבתא בטי היה עץ ענק וסביבו סבתא הייתה משחקת עם הבת של הצוענים. תמיד היו לה הפתעות מיוחדות כמו חתיכת זכוכית, אבן מיוחדת, מקל וחתולה קטנה כדי שהיא תיתן לי לשחק עם הדברים הייתי נותנת לה סוכריה, קוביית שוקולד או את הכובע שלי.

כאשר היא החזירה את הכובע נדבקתי ממנה בכינים! סבתא פאני ניקתה לי את הכינים מהראש… בנפט.

סיפור עלייתה של סבתא לילי 

בשנת 1961 עלינו לארץ בגלל המצב הקשה של יהודי רומניה אחרי המלחמה.

סבתא פאני, סבא לאון, אימא בטי, אבא אייזק, דודה סוקה אחות של אמא ובעלה איזו, ביקשו מהשלטונות אישור לעלות לארץ. בזמן שחיכינו לאישורי הסרטיפיקטים, סבא לאון נפטר וקברנו אותו. לאחר זמן מה, החלו ההכנות לעלות לארץ, סבתא פאני הייתה עשירה היה לה בית גדול ובית מרזח, היא נתנה את הבית וכל תכולתו לשכנה הגויה שלה. למחרת, הגענו לתחנת הרכבת. כאשר בדקו לנו את הניירות, המסמכים של סבתא לא היו תקינים ואת סבתא פאני הורידו מהרכבת, כי היא לא הודיעה לשלטונות שסבא לאון נפטר.

לפני שהרכבת יצאה, עלו חיילים רומנים לרכבת ולקחו לכל הנוסעים את השעונים והתכשיטים, לי לקחו את העגילים. המדינה נתנה רשות להוציא רק טבעת נישואים.

אחרי ההפלגה מרומניה התקבלנו בארץ ישראל לנמל חיפה, שם קיבלו אותנו באולם גדול על ידי אנשי הסוכנות היהודית, פינו אותנו ליעד לא ידוע וגם זמן הנסיעה הצפוי לא היה ידוע. לאחר שעות רבות הגענו לשדרות. עוד לא נכנסנו לבית, אמא של סבתא לילי, שמעה בכניסה לבית קולות של שאקלים, (תנים). באותו הרגע היא סירבה להישאר שם והתחננה לאבא שלה לקחת אותה משם. אמא של סבתא לילי שהייתה בהריון עם אחיה של סבתא לילי, לוי, לקחו מונית וחזרו לחיפה, ל"עין הים", לאח של אבא. כסף לא היה לנו  והבטחנו לנהג לתת לו בסוף הנסיעה לחיפה. למזלנו הוא היה דובר אידיש והסכים. באישון לילה, הגענו לחיפה. גרנו אצלו כמה ימים ולאחר יומיים הוא סידר לנו חדר בבית עם עוד הרבה עולים, כל אחד קיבל חדר המטבח השירותים והאמבטיה היו משותפים לכל הדיירים.

ההכרות של סבתא שלילי עם סבא דוד

באחת החופשות מבית הספר, סבתא באה למפעל של סבתא בטי לעזור לה, בהפסקה ניגשה לקיוסק ושם ראתה חייל גבוה עם תלתלים ועיניים ירוקות וחשבה בליבה איזה חמוד. הוא חייך אליה והלך לדרכו. התעצבה ואמרה לעצמי למה לא פניתי אליו כאשר חזרה ראתה אותו יושב ומשתזף אזרה אומץ ופנתה אליו ואמרה "איזו שמש טובה", ומיהרה להיכנס למפעל. אחרי חמש דקות חברה שלה, יפה, לחשה לה באוזן "בואי נצא לחצר יש לי סוד לספר לך". בחצר עמד החייל וסבתא הסמיקה ממש ואז הוא שאל אותה איך קוראים לה. סבתא גמגמה וענתה: "לילי ולך?" "דוד" הוא ענה. שאלה אותו: "היכן אתה משרת?" והוא אמר: "בגולני". סבא דוד היה בין הכובשים של החרמון. "יש לך חבר?" ענתה: "לא". "את רוצה להיות חברה שלי?" אמרה לו: "כן". סבתא ענתה שהיא צריכה לשאול את אמה.

בזמן שיצאה לחצר אמא שלה עקבה אחריה וסבתא שאלה את אמה אם היא מרשה לה לצאת מחר עם דוד? אמא של סבתא שאלה את דוד: "לאן אתה רוצה לצאת מחר?" הוא ענה: "לשושנה אחותי" "ומתי אתה מחזיר אותה?" "בשעה 10" "טוב" היא ענתה לו וככה התחילו לצאת. יום אחד אמרה לו סבתא: "מחר יש לי יום הולדת" ודוד שאל: "בת כמה את?" ענתה: "בת  16" הוא אמר: "מה היית רק בת 15 וחצי כשהכרתי אותך?"…

הצעת הנישואין לסבתא לילי

בגיל 18 התגייסה לצבא. סבא דוד השתחרר מהצבא ולא רצה שהיא תמשיך לשרת. באמצע קורס פקידות אפסנאות, קראו לה לשער, שם ראתה את אמא שלה, אבא שלה, אחיה לוי ודוד וצידנית מלאה בדברים טובים. "מה אתם עושים פה שאלה?" דוד הוציא קופסה ובתוכה שעון וטבעת אירוסין ואמר: "די נמאס לי שאני לבד, בואי נתחתן"  והיא ענתה בחיוב! יצאנו שלוש וחצי שנים ובשנת 1975 התחתנו".

בשנת 1977 נולדה אילנית בשנת 1979 נולד תומר. בשנת 1987 נולד ארז.

כאשר אילנית נולדה גרנו אצל סבתא פאני. ברומניה היה נהוג שהיולדת לא הייתה עושה כלום וכולם היו מטפלים בה ובתינוק. לאחר שבועיים, חזרנו לבית שלנו. כאשר אילנית הייתה בת 3, סבתא התחילה לעבוד כסייעת בגני ילדים, לאחר כמה שנים עברה לעבוד בבית ספר בחטיבה צעירה שם עבדה 21 שנ . בשנת 2019 פרשה מעבודתה.

הזוית האישית

אלה: היה לי מאוד מהנה לדעת וללמוד דברים חדשים על סבתא שלי.

סבתא לילי: היה לי כיף לבלות זמן נוסף עם נכדתי.