מאגר סיפורי מורשת

שמי שולי חמדי ונולדתי בצפת ב שנת 1954.

אני הבת החמישית במשפחה בת שש בנות שנולדו להוריי. הורי הגיעו לארץ ממרוקו בשנת 1952, וגרו במעברה. לאחר מכן עברו לחצור הגלילית.

שתי אחיותיי הבוגרות נולדו במרוקו והן חוו את חווית המגורים במעברה. אני זוכרת ילדות יפה בסך הכול, עם אחיותיי. למרות הפרשי הגילאים בנינו אני זוכרת ילדות בבית בחצור הגלילית, עם הרבה טיפוס על עצים ,והרבה משחקי חוץ. לא הייתה אז טלוויזיה ובוודאי לא מחשבים. בחצור היה לנו בוסתן של המון עצי פרי, וזכור לי קטיף הפירות מהעצים, ומכירתם בשוק בצפת, ובראש פינה. כילדים הינו מטפסים על עץ התאנה הגדול, וזכור לי שפעם טיפסתי לגובה עצום ופחדתי לרדת. ישבתי על צמרת העץ ובכיתי, עד שאחותי הביאה סדין מהבית. שתי אחיותי האחרות פרשו אותו, ושכנעו אותי לקפוץ אליו. קפצתי למרות הפחד, ,וכאשר סיפרנו להורים, אני זוכרת היטב את אבי ז"ל שאמר לי: "מזל שיש לך אחיות חכמות", מאז ועד היום, כשאני מתייעצת עם אחיותיי, אני נזכרת במשפט זה.

כילדה קטנה אהבתי לעקוב ולחקות את אחיותיי הבוגרות יותר. הייתי לוקחת להן את נעלי העקב והבגדים, ומשחקת כאילו אני בגילן. אהבתי לענוד את התכשיטים שלהן, ולדבר כמותן. מדיי מוצאי שבת, אבי היה מארגן לאחיותיי מסיבות ריקודים בחצר, עם תקליטים. אני זוכרת שהייתי מביטה ברגליהן המתנועעות, ומנסה לרקוד כמותן. זה היה ממש מצחיק את כולם, ובין רגע הפכתי ל"מסמר" הערב.

לימים, עברנו לירושלים להיות קרובים למשפחה של אימי. עברנו לבית עם שני חדרים בלבד, דבר שאילץ אותנו לישון יחד כול שתי אחיות במיטה אחת. אני ישנתי עם אחותי הבכירה, וכול כך אהבתי לישון איתה, שכאשר לא התנהגתי יפה היא אמרה לי "את לא תישני איתי הלילה " זה היה "עונש" גדול. עד היום כאשר אנחנו נפגשות אנחנו מתבדחות על זה. היא בת 78 כיום, ואני בת 63.

ככלל החיים עם אחיות בלבד, לא הפריע לי בכלל. הינו חברות טובות, וכמובן שלפעמים גם רבנו, אך בכול זאת לא חסרו לנו אחים, אולי להורים שלנו כן , מי יודע.

אני וחמשת אחיותי

הזווית האישית

תום – נהניתי להקשיב לסבתא שולי, וללמוד עוד קצת על החיים שלה בילדות.