מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה, נולדתי ברעננה בשנת 1947. 3 חודשים לפני כ"ט בנובמבר (היום בו החליטו באו"ם על הקמת מדינת ישראל).

רעננה הייתה מושבה קטנה ושקטה, היו בה הרבה שטחים ירוקים ושדות של כלניות וצבעונים ואהבנו לטייל בסביבה. (לא קטפנו למרות שאז לא היה איסור.) אהבנו לשחק בכל מיני משחקים: מחניים, תופסת, קלאס, חמש אבנים ועוד… בחופש הגדול היינו משחקים במשחקי לילה כמו סימני דרך.

בשנת 1950, כשהייתי בת שנתיים וחצי, ירד שלג ברעננה. אני זוכרת את המראה הזה עד היום: הסתכלתי דרך החלון וראיתי שכל החצר של השכנים ממול הייתה לבנה ורק עמוד אחד שחור בלט. אמרתי להוריי: "הבית של שעובי לבן." הוריי חשבו שאני מדמיינת, אך כשהסתכלו ראו שאני צודקת. זה היה חורף היסטורי, כי מאז לא ירד שלג בשפלה.

ילדותי הייתה מאושרת למרות שגדלתי בתקופת הצנע. היה מחסור במזון, היינו מקבלים תלושי מזון וכל משפחה הייתה מקבלת הקצבה (למשל: רק 10 ביצים). אבל למשפחה שלנו לא הייתה כ"כ בעיה כי גרנו בבית פרטי והיו לנו תרנגולות וברווזים שהסתובבו בחצר. אמי הייתה לוקחת תרנגולת והולכת לשוחט.

בשנת 1956 היה מבצע "קדש", זה היה מבצע נגד הפידאיון מעזה, זה כמו החמאס של היום. אלה היו כנופיות שחדרו לשטחנו בזזו ורצחו. הייתי בת 9 ולא בדיוק הבנתי אבל אני זוכרת שאבי גויס למילואים והוא בא לבקר עם רובה שמאד הפחיד אותי.

גרתי ברעננה עד הצבא. כשהייתי בת 19 אמי רבקה נפטרה ואז עברתי לתל אביב לדירות שכורות. בתל אביב למדתי עיצוב גרפי ועבדתי במשרדי פרסום.

במשך השנים גם ציירתי והצגתי את יצירותיי בתערוכות בגלריות ובמוזיאון "בית התנ"ך".

הסבר ליצירה מנורת הישגי ישראל.

בשנת 1979 הכרתי את דוב אהרוני, התחתנו ועברנו לגור בפתח תקווה שם נולדו ילדינו אפרת ורועי. סבא דוב זכה לחתן את אפרת ורועי, ולהכיר רק את ילדיה של אפרת, נכדיו טל וירדן, הוא נפטר בשנת 2015 ולא זכה להכיר את צליל אחותם של טל וירדן ואת ילדיו של רועי, נועם ולינוי.

הסיפור של סבא דוב

סבא דוב היה מוזיקאי ובגיל 16.5 הכיתה שלו מבית ספר "בית חינוך" בירושלים יצאה לעין גדי במסגרת מחנה עבודה של הגדנ"ע, לסייע בקטיף ירקות בשדות הקיבוץ. חברו איתן פרץ התפעל מהנוף וכתב את מילות השיר "עין גדי" ודב אהרוני הלחין מיד את השיר. השיר הושמע לראשונה במסיבת הסיום של השירות בקיבוץ. במשך השנים "עין גדי" זכה להרבה ביצועים והפך לנכס צאן ברזל.

שנה לאחר מותו קיימנו ערב לזכרו באולם שרת בפתח תקווה ושם בוצעו חלק מהשירים שהוא הלחין על ידי זמרים ונגנים. זה היה ערב מאוד יפה ומרגש. כמו כן הוצאנו ספר עם השירים והתווים.

בין השירים היו: "התנועה שלנו", המילים של יורם טהרלב שבוצע ע"י חבורה שהורכבה לצורך המופע, "מצייר עם אבא על אד שבשמשה" למילים של יצחק שלו שביצעה בתי אפרת (אמם של טל וירדן) עם עידן דויד, שיר ששרה כשהייתה בת 7.5 במסיבת יום הולדת 70 של סבה, ועוד… שיר נוסף היה שיר על רעננה שחובר ע"י אבשלום קווה, חברי מהשכונה ברעננה שנכתב לכבוד פגישת מחזור של תושבי "שכונת אשר" ברעננה.

לפני שנתיים וחצי היה טקס מרגש מאד שבו נחנך מרכז מוסיקה בפתח תקוה ע"ש דב אהרוני.

בעלי דב אהרוני, סבא של טל וירדן הלחין שיר של יורם טהרלב: "התנועה שלנו" שבצענו אותו בערב לזכרו. בעקבות מלחמת שבעה באוקטובר הרגשתי צורך לכתוב שיר תקוה ובמקום "התנועה שלנו" כתבתי "המדינה שלנו".  במדינה שלנו  – שיר שאת מילותיו כתבה פנינה אהרוני ללחנו של דב.

הזוית האישית

סבתא פנינה: תכנית הקשר הרב דורי היא יוזמה ברוכה מאוד. הפגישות בין הסבים והסבתות והילדים היו מאוד מרגשות ומעניינות, העריכה של הפרויקט הייתה מוצלחת מאוד, הילדים למדו הרבה על עברם של הסבים והסבתות: המשחקים והחפצים שהיו בזמננו נתנו לילדים קצת מושג על עברנו. היתה לי חוויה מאוד גדולה ואני חושבת שגם נכדיי טל וירדן נהנו מאוד. המורה יפעת קורן העבירה את הפגישות בצורה מופלאה ואני מאוד מודה לה. אני מאחלת לנכדיי שילמדו, ישכילו ויגדלו להיות אזרחים טובים ואיכותיים במדינתנו, שיאהבו ויכבדו אחד את השניה וגם את הוריהם וחבריהם. ירדן: היה לי כיף לשמוע סיפורים על העבר של סבתא שלי. טל: היה לי כיף סך הכל והיה ממש מגניב לשמוע את הסיפורים האישיים של סבתא ומה היה בתקופתה.