מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתוניס בשנת 1951, למשפחה עשירה. אבא מורה לצרפתית ומתמטיקה, אמא מורה לתפירה ומנהלת בתורנות יחד עם אבא חנות משפחתית.

הייתה לנו ילדות יפה, גרנו במרכז העיר בווילה גדולה עם משרתות. לאבא היה רכב, והיה לנו בית קיץ באחד החופים היפים, שם בילינו כל חופשת קיץ ובתחילת כל שנת לימודים עזבנו אותו בעצב.

השתתפנו בחוגים, כל אחד לפי כישרונו, אני התעמלות קרקע.

בשנת 1962 התחילו מאורעות בתוניסיה. היו התפרעויות ברחובות ויום אחד בדרך לבית הספר, דחף אותי ערבי, נפלתי ושברתי רגל.

אבא לא נשאר אדיש והתחיל לתכנן את העזיבה, ביקש ממשפחה בצרפת לשלוח לנו הזמנה מזוייפת לחתונה, מאחר שלא נתנו ליהודים לצאת מגבולות תוניס.

עם 2 מזוודות ו-2 רדיו-טרנזיסטור גדולים הגענו לשדה התעופה, הצגנו את ההזמנה. המוכס התרכז בשני הטרנזיסטורים ושאל למה שניים?

אבא מיד הגיש לו אחד מהם ואמר לו "קח במתנה".

המוכס לקח רק שלא ידע שבטרנזיסטור השני שנשאר היה לנו שם כסף שאבא החביא לצעדינו הראשונים במדינה.

בדרכנו לארץ, הגענו למרסיי שבצרפת. המשפחה הגיעה לשם מפריז וניסתה לשכנע אותנו להישאר והבטיחו שיעזרו לנו להתאקלם אבל אבא היה נחוש בדעתו לעלות לארץ.

הפלגנו ממרסי באניית נוסעים, מהסוכנות היהודית, שהביאה אותנו אחרי שבועיים ארצה ומנמל חיפה לאשדוד.

הגענו לאשדוד בתאריך 16.5.1963. קיבלנו דירת חדר וסלון ל-9 נפשות, מיטות סוכנות, שולחן ו-4 כיסאות, שמיכות, פתילייה לבישול וכלי מטבח פשוטים. אשדוד הייתה חול וחולירע, החיים היו קשים אך לא התלוננו להורים, כי ידענו כמה קשה היה להם המעבר.

אחרי פחות מחודש נשלחנו ע"י עליית הנוער לפנימיות נפרדות, אני הגעתי לנווה הדסה. בבוקר היו לימודים, תורנויות ניקיון, חוגים, מוזיקה, מקהלה, קרמיקה ובערב למדנו ריקודי עם ברחבה.

היינו צמודים לקיבוץ תל יצחק, לשם לקחו אותנו פעם בשבוע לבריכה. פעם בחודש היינו יוצאים לשבת הביתה.

תקשרנו עם ההורים דרך טלפון ציבורי ונסענו בכוחות עצמנו ב-3 אוטובוסים הביתה לחופשה וחזרה.

שבתות וחגים

שבתות וחגים בתוניס היו שונים משבתות וחגים כאן בארץ.

בתוניס חגגו בסתר. הגברים יצאו מביתם עם כובעים כדי להסתיר את הכיפות. שירת השבת בבתים הייתה שקטה ובכל זאת הייתה אווירה של שלווה וכיף עם סבים וסבתות, דודים ודודות ומלא תבשילים מסורתיים.

אחרי הארוחה שיחקנו במשחקי חברה וקלפים ונהננו מקינוחים טעימים של העדה התוניסאית.

לעומת השבתות בארץ שמכל בית שמעו שירה ותפילות שבת, הדלתות היו פתוחות, הגברים יצאו לבית הכנסת עם כיפות וטליתות.החג והשבת היה מורגש ומרגש, המשכנו בלבשל את בישולי וקינוחי העדה ושמרנו על אחדות המשפחה והמשכנו במסורת התוניסאית.

הצלחנו להוציא איתנו במזוודה, שמלת ברית, שעברה מדורי דורות של המשפחה ושימשה לעשרות בריתות בחו"ל ובארץ עד עצם היום הזה. הברית האחרונה שנעשתה עם השמלה הזאת הייתה לפני ארבעה חודשים. השמלה עברה מצד של אמא שבאה ממשפחה של תופרים ותופרת. השמלה עוברת במשפחה מדור לדור כבר יותר ממאה שנים.

הזוית האישית

דניאלה חיון: הפרוייקט תרם למפגש של מספר שעות יפות רק עם נכדי אלון להכנת העבודה. שמחתי לשתף אותו בילדות שלי ובעלייה שלנו ארצה שלא הייתה קלה, ולדעתי הפרוייקט מאוד חשוב, להכיר את סיפורי המשפחה לדורי לדורות.

אלון חן: היה לי כיף מאוד לכתוב את הסיפור של סבתא שלי ואני מרגיש שהפרוייקט תרם לי להכיר את סבתא שלי קצת יותר. זאת הייתה חוויה שאני לא אשכח.