מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי הוא סיפורו של סבא גדעון גוריון, אביו של אבי. אביו של סבא, יובל גוריון, נולד בארץ ישראל – בקיבוץ מעיין חרוד, ואמו דינה עלתה מבולגריה עם משפחתה. המשפחה עלתה ארצה דרך טורקיה ללבנון ולראש הנקרה, וכך הגיעו לישראל. משפחתה גורשה מבולגריה בתקופת שלטונם של הנאצים, תקופה בה הנאצים גרשו את היהודים מאירופה. היא גדלה והתחנכה בבית הספר החקלאי "בן שמן", ובשלב מסוים, הגיעה להכשרה לפלמ"ח בקיבוץ גבע, שם הכירה את אביו של סבי. הם התאהבו ובסופו של דבר התחתנו.

סבא נולד בשנת 1948, בקיבוץ גבע. אמו הייתה בהיריון בזמן מלחמת יום העצמאות, ובשל המלחמה, היא ואביו לא הצליחו להגיע לבית החולים ביום בו הייתה אמורה ללדת. בסופו של דבר היא ילדה אותו במקלט של הקיבוץ. סבי נקרא על שם גדעון, בחור מקריית ענבים, חבר של אביו, שנהרג במלחמת יום העצמאות. לסבי ניתנו שמות חיבה רבים כגון: גוּקי, גידַלֵה, פוּקֵר וגוריון. בהקשר הזה, מספר סבא שהוא אהב מאוד לאכול שעועית, ו"לא בגלל הטעם שלה אלא בגלל הצליל" (על כן קיבל את שם החיבה  פוּקֵר). הוא מספר שבתקופת ילדותו, אהבו מאוד לתת לילדים שמות חיבה. במקור, היה שם המשפחה של אביו גורשטל, אך עם העלייה ארצה, שונה השם לגוריון. פירוש שם המשפחה הוא "הגור/התינוק של היונה". לדברי סבא, הוא שלם עם שינוי שם המשפחה. בקיבוץ גרו הוריו בצריף שבנוי מחדר אחד, והוא גדל בבית הילדים. בשעות אחר הצהריים היה הולך לבקר את הוריו בצריף. פעמיים בשבוע, בימי שני וחמישי, היה עוזר להוריו לנקות את צריף. הוא היה לובש סינור אדום שקיבל מאימו, שופך מהדלי מים על הרצפה, ואוסף את המים עם המגב. לסבי שהיה הבן הבכור, היו עוד חמישה אחים צעירים ממנו. הוא מספר, שאת הבשורה על לידת אחותו הצעירה ביותר, קיבל כשהיה חייל בצבא וזה היה עבורו מיוחד מאוד.

הקיבוץ באותם הימים היה קטן מאוד, היה בו חדר אוכל, בתי ילדים, מעט כיתות, לול ורפת קטנה. בחדר האוכל היו חברי הקיבוץ אוכלים את כל הארוחות, ובו היו גם מתקיימות כל פעילויות התרבות של הקיבוץ (חגים, מסיבות ערבי שירה וריקוד, חתונות ועוד). בקיבוץ נחגגו כל החגים (ראש השנה, פסח, פורים), כל המשפחה הייתה חוגגת בחדר האוכל יחד עם שאר חברי הקיבוץ, שותים יין, שרים ורוקדים. בקיבוץ הייתה גם מרפאה קטנה, סנדלרייה וחדר של הנפח אלמליח, שהיה צועק עליהם כשהיו ילדים, מכיוון שהפריעו לו ו"עשו שטויות".

סבא מספר שכילד היה שובב גדול ואהב "להסתובב ולעשות כל מיני שטויות". אחד המשחקים האהובים עליו ועל חברו הטוב, היה משחק בבובות פלסטיק קטנות בצורת חיות "פינת חי". כל יום הם היו הולכים לואדי הקרוב לקיבוץ, ממקמים בו את החיות בין הסלעים ומשחקים איתן. יום אחד, הם הגיעו אל הואדי, וראו שהחיות שלהם נעלמו. הם החליטו לנסות ולגלות מי לקח אותן. הם מיקמו באותו המקום חיות נוספות, ועשו "מארב". בסופו של דבר הגיע אל הואדי איש זקן, מהישוב הסמוך כפר יחזקאל, וניסה לקחת את החיות. סבא מספר, שהוא וחברו החלו להתנפל על האיש בצעקות. הוא נבהל וברח, וכך הם גילו מי גנב להם את החיות. לדבריו, הוא וחבריו עשו עוד הרבה שטויות בילדותם.

לסבא היו תחביבים שונים כשהיה ילד כגון: איסוף מחזיקי מפתחות, לשחק כדורגל ולשיר ולרקוד.

סבא למד בבית הספר היסודי בגבע, ולאחר מכן בתיכון, למד בקיבוץ עין חרוד. בנוסף למד במדרשת רופין את תחום החקלאות במשך שלושה חודשים.

סבא נבחר לייצג את העמק בלהקת שירה וריקוד לגרמניה, והם חיפשו מתורגמנית לגרמנית שתלווה את הלהקה. סבתא נורית, שדוברת גרמנית, הגיעה מחיפה, כדי ללוות את הלהקה כמתורגמנית וכך הם הכירו. בסוף שנת 1969 הם התחתנו בגבע. סבא מספר שסבתא שהגיעה מחיפה, לא הכירה את הקיבוץ, והחיים בו נראו לה מוזרים. בחתונה הגישו אוכל בכלים חד פעמיים, והוריה של סבתא היו "בשוק" מכך. בנוסף, ביום החתונה, נפטרה אישה מבוגרת מהקיבוץ, על כן חברי הקיבוץ היו באבל, לכן באולם בו נערכה החתונה בפורום הכללי של הקיבוץ, לא שרו ולא רקדו. לאחר מכן הלכו לביתם של הוריו, שם רקדו שרו וחגגו. לסבא וסבתא נולדו ארבעה ילדים, שהבכור מביניהם הוא אבי. אילן- אבי, נולד ב- 1971, גיל נולד ב- 1973, דנה נולדה ב- 1975, ואו­­ּרי בן הזקונים, נולד בשנת 1980.

מקום העבודה הראשון של סבא היה הגד"ש (תחום גידולי השדה בקיבוץ). הוא היה עובד עם הטרקטור: חורש, קוצר, זורע. יום אחד, בשנת 1980, החליט שהוא רוצה לעבור לעבוד ב-"בקרה" (מפעל שהוקם בקיבוץ גבע- המתמחה בתכנון, ייצור ושיווק של שסתומים, בוכנות אוויר, שסתומי פיקוד ועוד). תחילה היה אחראי על תחום השיווק באזור חיפה והצפון ולאחר כמה שנים, קודם להיות מנהל השיווק הכללי של המפעל.

יום אחד שמע סבי כי רוצים להקים פארק דייג בקרבת הקיבוץ, הוא החליט שברצונו לעשות זאת, עזב את העבודה במפעל והקים את ה- "פארקיון". בהתחלה שימש המקום כפארק דייג, ולאחר מכן הוסב להיות גן אירועים. בשנים שלאחר ההסבה, ניהל את תחום האירועים ב-"פארקיון".

לאחר שסיים את עבודתו ב- "פארקיון" ויצא לפנסיה, החל להפיק אירועים ביקב של בנו- גיל גוריון, שהוקם בגבע. בנוסף, היה שותף בהקמת להקת הזמר "הגבעטרון" והוא מהווה דמות מרכזית ומשמעותית בתפעולה עד עצם היום הזה. בשל היותו חלק מהלהקה, קיבל יחד עם חבריה האחרים את פרס ישראל על מפעל חיים.

סבא מספר שלמשפחה כיום ישנם מספר מנהגים משפחתיים. בחופש הגדול ובחופשות בית הספר הארוכות, עורך סבא לנכדיו "קייטנה". הקייטנה של סבא כוללת ביקור בבריכה של הקיבוץ, פעילויות כמו פיינטבול וטיולים בטבע. בנוסף, בכל שנה ולעיתים אף מספר פעמים בשנה, נוסעת כל המשפחה יחד, לטיולים של כמה ימים במדבר ובאתרים נוספים בארץ. בשבתות משתדלים כל בני המשפחה המורחבת להיפגש, ומפגשים אלו הם חגיגה שכוללת שירה, נגינה והנאה משותפת.

את החגים חוגג סבא בקיבוץ, על פי המסורת שנבנתה עם השנים בגבע. סבא מספר שהוא הכי אוהב את יום העצמאות, מכיוון שזהו יום לידתו- יום הקמת המדינה. חג זה הוא חג מיוחד עבורו.

הזוית האישית

מעיין: בסופו של הראיון, ביקש סבא להעביר לי מסר. ראשית, שהכי חשוב בחיים "להיות בנאדם", לכבד את ההורים והחברים, לאהוב את כולם ולהיות עם לב פתוח וטוב. שנית, איחל לי סבא שאהיה בריא ושאהנה בכל מה שאני עושה.

היה לי מעניין, מצחיק ומרגש לראיין את סבא. סיפור חייו של סבא מלא ברגעים מצחיקים, עצובים מרגשים ומעניינים, שתמיד כיף לי לשמוע אותו מספר עליהם.

עבורי סבא הוא מודל לחיקוי. הוא נותן לי דוגמה לאדם שעושה הכול כדי להיות כל הזמן שמח, אדם שמעריך את האחדות המשפחתית, והייתי רוצה בעצמי להצליח, לשמוח ולשמור על קשר קרוב וחם עם משפחתי. הייתי רוצה לאחל לסבא, שימשיך ליהנות עוד שנים רבות מכל מה שהוא עושה, ומהמשפחה הגדולה והמאוחדת שהוא הקים.