מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי

עלמה נח כותבת על סבתא שלה שרה נח.

נולדתי בתל אביב בשנת 1942. סבי וסבתי גרו בירושלים בחצר ירושלמית גדולה ששם היינו נפגשים בני הדודים ומבלים את החופשות ביחד.

במהלך המלחמה סבי וסבתי עברו לשכונת נווה  צדק שבתל-אביב, והמפגשים המשפחתיים עם בני הדודים עברו לשם הבית בירושלים נמכר אך הזיכרונות איתנו.

המפגשים היו בחגים ובחופשות. שיחקנו במשחק חברתי בשם "ריכוז", פרשנו את המשחק על הרצפה שיחקנו במשך שעות לקראת ערב לא ארזנו את המשחק והירשו לנו כי למחרת המשכנו לשחק. קנינו בתים, קנינו ערים, בתי מלון ונטענו עצים הכל תמורת לירות ישראליות. כמובן ששיחקנו גם בכדור "מחניים", בחבל קפיצה ובקלאס שציירנו על הכביש או המדרכה בגיר לבן, ולא נשכח את משחק 5 אבנים, משחק תל אביבי שהיה שונה ממשחק ירושלמי וכאן מתחיל הקרב מי מוותר הירושלמים או התל אביבים והחלטנו תור תור.

את החלב קיבלנו ישירות מהחלבן שהביא לביתנו כל יום חלב טרי בכדי ברזל כבדים וגדולים מאוד. לאמא שלי היה סיר מיוחד לחלב וכאשר החלבן הגיע מסרנו לו את הסיר והוא שאל את השאלה הקבועה: " כמה אוקיות אמא מבקשת היום? (אוקיות– הן כמות בנוזלים של החלב הדרוש, כמו שהיום מידות הנוזלים הן מיליליטר או ליטר). את החלב היינו מרתיחים מיד לבל יחמיץ. את הקרום שנוצר למעלה היינו זוללים תור תור בין האחים.

הזמן עדיין תקופת מלחמת השחרור ואנחנו גרים בדרום תל-אביב בשכונת פלורנטין, אזעקות שמריצות אותנו למקלט הסמוך. אנחנו, השכנים וילדיהם נשארנו לישון שם בלילות וחיפשנו לעצמנו כיצד להעביר את הזמן, והעתקנו לנו את "משחק החלבן" שזה אומר, החלבן מגיע מחלק לנו חלב וחוזר למחרת לקבל את התשלום המגיע לו ,ואז כל ילד היה צריך להמציא תרוץ מדוע אינו משלם עבור החלב וכך העברנו שעות. משחק נוסף שיחקנו בשעות אחר הצהריים, אז ירדנו לחצר הבניין ושיחקנו במחבואים רגילים.

עם רדת החשיכה עברנו למשחק "מחבואי לילה" הילד שנבחר לאחר הגרלת "אבן נייר ומספריים" ……נשען עם פניו לקיר כל הילדים מתפזרים ומתחבאים. הילד מסתובב ומזהיר כי הוא יוצא לחפש וקורא בקול: "שרה השמיעי קול" ואני עונה ממקום המחבוא- " קוקוריקו תרנגול". ועל פי השמיעה הוא צריך לגלות את מקום המחבוא, גילה אותי ומודיע לי שנמצאתי, ושנינו רצים לכוון קופסת השימורים הריקה שהוכנה מבעוד מועד ומונחת על הרצפה יש להגיע אליה ולהקיש על המקום 3 פעמים ולקרוא בקול "דפקתי אותך" הראשון שמגיע הוא המנצח וכך את כולם והילד הראשון שנמצא ולא מגיע לקופסא יחליף את הילד שעמד קודם.

בשעה 18.00 בערך, האמהות ירדו לחצר עם כריך טעים לכל ילד ושתיה, אהבנו את הרגע הזה ונצרנו אותו. כל כריך אחר נראה לנו טוב יותר וזה היה הזמן …כן…. להחליף את הכריך בכריך של ילד אחר ולא משנה מה היה בתוכו.

המשחקים, החברה, האווירה מילאו אותנו בהמון שמחה הייתה חברות טובה וללא מריבות .

תשע"ו