מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה סגל  נולדתי בשנת 1946, בכפר ביאליק, כסנדוויץ בין שני בנים יאיר וגיל, אני הייתי הפסטרמה בסנדוויץ. שמי, חנה, ניתן לי, לזכרה של חנה סנש שהייתה משוררת  השתתפה בצוות הצנחנים שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה, במטרה להציל יהודים, ונרצחה על ידי הנאצים.

בכפר, הייתי ילדה יחידה בין חבורת בנים, ומכיוון שכך התנהגתי כמו בן, נחשבתי כילדה פראית שמובילה חבורה של בנים.

מאוד אהבתי ללכת לגן של דודה מרים. יום אחד החליטה מרים לבקר במעברת כורדני שמיקומה היה על גבעה בשדות של הכפר. היה חורף גשום מאוד קר ובוצי. יצאנו ברגל בשמחה ובשירה. היום היה יפה, השמש זרחה, אבל צריך לחזור לגן. ואו אז אני הקטנטונת אומרת לגננת שאני מכירה קיצור דרך, שאני ממליצה ללכת בדרך הזו. מרים הגננת מאוד שמחה וסמכה עלי.

אליה וקוץ בה, הדרך הייתה מאוד בוצית וכל הילדים שקעו בבוץ עד הברכים. הבכי של הילדים נשמע למרחוק והגיע לאוזניו של משה מהכפר, שהגיע עם הסוס והעגלה שלו ושלף אותנו, הילדים, מהבוץ והושיב אותנו בעגלה. הבכי לא פסק כי לרוב הילדים המגפיים נותרו בבוץ.

החוויה שלי מהאירוע הייתה מאוד משמעותית. אני כגננת, לקחתי את ילדי הגן לטיולי בוץ בנחל שקמה, כדי להעניק להם חוויות מיוחדות שדי דומות לחווית הבוץ שלי.

סיפורי ילדות יש לי למכביר ובהזדמנות אחרת אספר אותם.

המסר לנכדים שלי: להיות סקרנים, ללמוד להכיר עולמות חדשים ולממש חלומות ורצונות שלכם.

הזוית האישית

שחף: היה לי ממש כיף וחוויתי לשמוע ולהפנים את הסיפורים של כולם ושל סבתא שלי. סבתא חנה: היה לי ממש חשוב לראות את השילוב בין הדורות ואת הענין שאתם הצעירים גיליתם בסיפורים שלנו ובמיוחד להיות עם הנכד שלי .