מאגר סיפורי מורשת

שמי אליס נחמיאס, אני השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי דרורה בן דוד ושמחתי לתעד את סיפוריה כפי שהיא סיפרה לי אותם.

אז איך הכל התחיל?

קוראים לי דרורה, סבתא של אליס. קראו לי בשם זה משום שנולדתי שנה לאחר הקמת המדינה ודרורה מסמל חופש (דרור). אני בת יחידה להוריי, צביה ואריה. גדלתי בתל אביב בדירת שני חדרים ברחוב המלך ג'ורג. למדתי בבית ספר היסודי, תל חי, ברחוב זמנהוף הקרוב למקום מגוריי.

נולדתי בחיפה. בבית דיברנו עברית ויידיש.

אבי עלה מרומניה בגיל 20 ואמי עלתה מרוסיה באותו הגיל. אבא עבד כפחח בחברה לבניית דודי שמש ואימא הייתה עקרת בית. אבי היה רך וטוב לב מאין כמוהו שפינק אותי מאד. אמי הייתה אחראית לסדר, ניקיון ולימודים שהיו חשובים לה מאד.

היה בשכונתנו בית הכנסת קרוב, בשם ישורון ואבי הגיע לשם בסופי שבוע לתפילות ושימש גם כגבאי בית הכנסת.

אהבתי למוזיקה

מגיל שמונה למדתי לנגן על אקורדיון. מדי יום ניגנתי 3-4 שעות. אבא היה מפנק אותי ומגיש לי צלחת פירות בזמן שהתאמנתי ושימח מאד את ליבי. יש לציין, שבכל המסיבות והטקסים בבית הספר ניגנתי.

עבודתי לאורך השנים

את המקצוע שלי, מורה למוזיקה רכשתי בישראל. המורה הראשון שלי לאקורדיון היה יואל, שלימים הפך להיות הבעלים של רשת 'כלי זמר'.

הבחירה במקצוע: התחלתי את לימודי המוסיקה בלימודי חליל. כעבור שנה המורה אמר להורים שלי שאני מוכשרת מאד והמליץ לקנות לי פסנתר, אך להוריי לא היה מספיק כסף לקנות לי פסנתר ולכן קנו לי אקורדיון. כל השנים הם טיפחו בי את הכישרון ולימים ייעוד להיות מורה. מאד נהניתי מעבודתי התחלתי ללמד אקורדיון בגיל צעיר, בגיל 14, נתתי שיעורים פרטיים לילדי השכונה. בגיל 18 לימדתי במספר קונסרבטוריונים עד גיל 50.

במקביל, עבדתי שנים רבות בחברת פזגז. לפני כ-7 שנים הגעתי למכבי ובקשתי להתנדב בסניף. עבדתי במספר מחלקות ומזה חמש שנים עובדת במעבדה ובניהול תור.

כיום אני בפנסיה. ויש לי תלמידה לאקורדיון בת 75

מסורת

מדי יום שישי, נבחר תלמיד לקריאת פרק בתנ"ך, לפני כל הכיתה. אני מאד אהבתי להקריא וזו הייתה עבורי חוויה גדולה, כאשר נבחרתי להקריא פרק בתנ"ך! ביתנו היה בית מסורתי, הורי היו שומרי מסורת, קידוש בשבת והליכה לבית הכנסת. אני הייתי עוזרת לאבא בשבתות בבית הכנסת. חשוב לי שימשיכו וישמרו על המסורת, הדלקת נרות שבת, הדלקת נרות חנוכה ואכילת מצות בפסח. החג שמאד אהבתי זה פסח, מאחר ואהבתי לראות את אבי עושה ביאור חמץ בדירה עם מברשת, נר וצלחת.

בית הספר

למדתי בבית ספר תל חי. למדנו חשבון, עברית, תנ"ך, גאוגרפיה, תזונה, זימרה ועוד. השיעור שהכי אהבתי היה זימרה. השיעור שפחות אהבתי היה התעמלות. היו תעודות (אחת לשנה) וציונים. היה טיול שנתי אחת לשנה, ובכיתות גדולות יותר היו גם טיולים עם לינה של לילה מחוץ לבית היו מסיבות כיתה בימי שישי בערב ובאותן מסיבות רקדנו ריקודים סלוניים. המורה של כיתה א', רומה. היא זכורה לי במיוחד מפני שאהבתי אותה מאד. בבית הספר היסודי לא הייתה לנו תלבושת אחידה, לעומת זאת בתיכון, שם הייתה תלבושת אחידה.

חיים בשכונה 

החברים שלי היו ילדי השכנים: אמנון, מוישל'ה, עליזה ורבקה. היינו משחקים בחצר הבניין ובחצר הסמוכה, שם גר מוישל'ה. שיחקנו בקלאס, מחבואים, תופסת, גומי וגולות. בשעות הפנאי הייתי מתאמנת על האקורדיון. ומכינה שיעורים. המאכל האהוב עלי היה נקניקיות. בילדותי כמעט ולא היו ממתקים. היינו אוכלים רק באירועים מיוחדים ובשישי ושבת.

המשפחה שלי

הכרתי את סבא בקונסרבטוריון, שנינו היינו מורים למוזיקה (הוא היה מורה לגיטרה) והתחלנו להיות חברים. כעבור שלושה חודשים התחתנו. אני הייתי בת 18 והוא בן 21. התחתנו ברבנות בתל אביב בחודש ינואר 1968. בגיל 19 נולדה בתי הבכורה, טל. בגיל 23 ילדתי את בתי השנייה שרון .יש לי שתי נכדות. אחת מכל בת. לי בת 16 ואליס עמה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי, בת 12.

אחרי נישואיי עברתי לגור ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב בקומה שישית. דירה בת 2.5 חדרים בהם גידלתי את שתי בנותיי. הדירה הייתה ממוקמת מול דיזנגוף סנטר כיום, אלא שאז היו חולות וצריפים. אני גרה ליד בנותיי וזוכה לראות את נכדותיי כמעט מדי יום. אני הכי אוהבת לשחק איתן, לראות טלוויזיה, לצחוק, לחבק, לנשק ובעיקר לפנק אותן. אני לומדת מנכדותיי לעבוד על המחשב ולתפעל את הטלפון הנייד.

לפני 12 שנה יצאתי לפנסיה וב-5 השנים הראשונות עזרתי לבתי שרון עם נכדתי אליס. אני אוהבת לבלות עם נכדותיי לקרוא ולנגן להנאתי.

תרופת סבתא

הקלה על כאבי אוזניים – לטבול צמר גפן בשמן שחומם מראש ולשים באוזן.

הזוית האישית

אליס נחמיאס: אני מאוד נהניתי לעשות את העבודה בתוכנית הקשר הרב דורי, למדתי על הילדות של סבתא שלי , על המשחקים ששיחקה, החלומות שהיו לה, מי היו החברים שלה? מה היה המאכל האהוב עליה ועוד'. אני שמחה שעשיתי את העבודה מפני שאני וסבתי התקרבנו והיה לי זמן איכות איתה.

עצת הזהב של סבתא: "רק הר והר לא נפגשים" – סבתא אומרת תמיד לסיים בטוב (מערכות יחסים מסוגים שונים), כי את/ה לא יודע איפה ומתי תפגשו שוב