מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון השם הוא על שם סבי. נולדתי בקהיר במדינת מצרים. 

שלוש שנים ראשונות גרנו בקהיר ולאחר מכן עברנו לגור בעיר אלכסנדרייה שהיא שוכנת על חופי הים התיכון. גרנו בדירה בעלת ארבעה חדרים בבניין רב קומות בקומה החמישית הגישה אליה הייתה עם במעלית .בדירה היה מטבח די גדול אשר בישלה בו הטבחית שלנו שהיא גם הייתה אחראית על עבודת הניקיון בבית. היא הייתה גם רוחצת אותי עד גיל 9 וגם את אחותי שהיא גדולה ממני ב-3 שנים. העוזרת בין היתר הייתה אחראית על כל הכביסה של הבית. הכביסה נעשתה בתוך מכונת כביסה חשמלית ומודרנית.

 

כל חברי בבית הספר היהודי שיחקו את רוב המשחקים שלנו בחצר בית הספר. אמי הייתה המזכירה האישית של אבי בחברה שהקימו חברת יבוא ויצוא. חיי התנהלו בין בית הספר בשעות היום ולאחר מכן רוב הזמן ביליתי בבית מכיוון שבמצרים לא קיים דבר כזה שנקרא לשחק למטה. ובשבתות אבי היה לוקח את כל המשפחה לבית הכנסת הגדול שקראו לו בית כנסת אליהו הנביא זה אחד הביתי כנסת הגדולים באלכסנדריה. המרחק בין הבית שלנו לבית הכנסת היה במרחק הליכה תוך 10 דקות. בבית שלנו כפי שנזכר מקודם היה במרחק מחופי הרחצה של הים התיכון כרבע שעה הליכה.

 

אבי יוסף אמי מרים ואחותי ג'ינה היו המשפחה שלי. אבי הצליח ליישם חברה מסחרית ליבוא ויצוא באלכסנדריה. רוב יבואו מאירופה היה דברי קוסמטיקה, דברי יופי ובשמים. מאיטליה היה מייבא דברי קש ומיפן היה מייבא צעצועים לילדים. הוא ייצא לכול מדינות אירופה כותנה שום ובצל. אמי עסקה במזכירות וכתבנות של כל העסק המסחרי של אבי יבוא ויצוא. אבי היה אדם שרוב הזמן עסוק בנסיעות לחו"ל כך שהרבה זמן לא היה לבלות עם המשפחה. אבי היה אדם בעל השכלה דובר כותב וקורא 6 שפות אדם בעל נועם הליכות ובעל אופי אירופאי. אמי לצערי נולדה עם מחלת הפוליו וזה הגביל אותה במידה מסוימת למרות הכול השכלתה הייתה גבוהה היא ידעה לקרוא לכתוב ולדבר 5 שפות והיא אימא עם לב חם ואוהב. אבי ואמי לבשו לבוש מודרני כפי שלובשים היום כגון חליפות ושמלות. משפחתנו כוללת את אמי אבי אחותי ואני אמי ואבי לצערי לא שרדו ואני ואחותי חיים באושר. בדרך כלל המשפחות היהודיות אכלו את כול המאכלים הידועים של הקהילה היהודית וכמובן כשר. כל שבת הקידוש נעשה בבית אבי לפני הסעודה כנהוג אצל המשפחות היהודיות. לצערי המשפחות היהודיות גרו לא מרוכזים במקום אחד אלה מעורבים עם אוכלוסיה המצרית. המפגש העיקרי שזכו להם היהודים שגרו במצרים הוא בבית הכנסת ובזמן החגים. הקניות נעשו בדרך כלל במרכולים כשרים. במרכולים קנינו מצרכים כשרים ובשר כשר.

 

בעיר שגרתי לא הייתה אפשרות שלכל תלמיד יהיו הרבה חברים כמו בארץ. החברים היו מאוד מצומצמים בגלל המצב החברתי, עקב חוסר התחברות עם ילדי מדינת מצרים. וחברי היו יהודים (הילדים היהודים לא התחברו עם ילדי מדינת מצרים וילדי מצרים הציקו לילדים היהודים).חברי התגוררו בסביבתי הקרובה. ההורים היו קונים משחקים ואלה היו משחקי בית. (כגון: פאזל, מונופול, קלפים) לילדי מצרים לא היה משחקים ששיחקו בחוץ כמו מחבואים ותופסת כמו היום . בגלל המצב החברתי עם ילדי מצרים שאותו הזכרתי מקודם.

 

בילדותי בשעות הפנאי הייתי בעיקר בבית וסביב בית הספר, תכנית הלימודים וקריאה בספרים. רוב הילדים היהודים שחיו במצרים למדו בביתי ספר יהודים. במצרים נהוג ששמות בתי הספר יהיו על שם האדם שתרם לבנות את אותו בית הספר. האנשים הללו שתרמו לקיום בית ספר יהודי הם תורמים עשירים ויהודים שגרו בחו"ל. כנהוג במצרים חובה על תלמיד ללמוד שלוש שפות שהן: ערבית, צרפתית ואנגלית. את השפה העברית למדנו רק לצורך תפילה בבית הכנסת.

 

יום הלימודים במצרים היה בעל שמונה שעות ביממה. המשמעת והיחסים בין התלמידים למורים היה מאוד קשוחה וחזקה גם העונשים היו קשוחים וחזקים כמו היחסים והמשמעת. העונשים שהמורים היו מטילים על התלמידים התבטאו בכך שתלמיד קיבל מכות עם סרגל על הידיים או עמידה בפינה בסוף הכיתה עד סוף השיעור. ובמקרה החמור ביותר היה נשלח התלמיד אל משרד מנהל בית הספר. החובה הייתה על כול התלמידים לבוא לבית הספר לבושים בחלוק שחור עם צווארון לבן גם הבנות לבשו את לבוש זה. ושום דבר אחר לא לבשו. המסיבה היחידה שהייתה בבית הספר שלי הייתה ביום חלוקת התעודות של סוף שנה. במצרים בבית ספרי לא היה טיולים כמו היום. המורה המועדף עלי היה המורה לשפה הצרפתית שמו היה מלח.

המקצוע שאהבתי במיוחד היה הנדסה. המקצוע שלא אהבתי במיוחד היה תנ"ך.

ילדי מצרים היהודים חגגו את בר המצווה שלהם בקבוצות. הטקס היה בבית הכנסת בלבד,המזומנים לבית הכנסת היו רק הוריהם של הילדים. לאחר הטקס כל הורה היה מזמין את המשפחה הקרובה לארוחה מלכותית באחד מביתי המלון המפוארים באלכסנדריה. במצרים לא הייתה חובה על כל ילד שמגיע לגיל המצוות להכין דרשה או לקבל מתנות משאר המשפחה. חברי חגגו באותה צורה שאני חגגתי עם הגיעי לגיל המצוות. המתנה היחידה שקיבלתי היא מהורי והיא הייתה שעון יד ואופנים. כפי שהזכרתי שיום הלימודים שלי הוא בן שמונה שעות חובה הייתה על בית הספר להאכיל את התלמידים שתי ארוחות ביום. ארוחת בוקר בשעה תשע וארוחת צהרים בשעה שתיים עשרה. ושתי ארוחות אלה התקיימו בחדרי אוכל הממוקמים בתוך בית הספר. הארוחות היו מוגשות על ידי מלצרים. כל המאכלים שהוגשו לנו בבית הספר היו עשויים בטוב טעם, את כל המאכלים אהבתי. בסוף כל ארוחה היו מגישים לנו עוגה או לפתן ואלה היו הממתקים שלנו.

במצרים לא התקיימה ולא פעלה תנועת נוער, מכיוון שהיא נעצרה על ידי השלטונות. במקום תנועת הנוער היה מרכזי ספורט שאנו התלמידים יכולנו להירשם באחד מהחוגים. 

בשנות העשרים שלי המוזיקה שהאזנו לה היא הייתה בעיקר מוזיקה אירופית, שבזמנו קראו לה מוזיקה סלונית. בתקופתי היו ריקודי זוגות לשירים אירופים. הסגנונות שהיו מקובלים אז היו: טנגו, רומבה וואלס וטוויסט. הלקות והזמרים האהובים והידועים בתקופתי היו: הביטלס, אלוויס פרסלי ומייקל ג'קסון .היצירות המוזיקליות שאהבתי לשמוע ורקוד היו הטנגו והסלואו . בתקופתי נהגו לרקוד נערים ונערות נשים וגברים את הריקודים ליצירות המוזיקליות ולקולי הזמרים. הריקודים שנהגו לרקוד הושמעו בעיקר במועדונים ובבית קפה. הפעילות האומנותית והמוזיקלית שהייתה בתקופה של שנות השישים לפי מקורות מידע היא :מחול , אמנות פלסטית , ספרות וקולנוע. אופני הבידור שהיו נהוגים בתקופתי היו להקות בידור, הצגות והופעות מוזיקליות.

 

אמצעי התקשורת שהי בתקופתי הם: טלפון מחוגה עיתון ורדיו. בתקופתי נהגו לבלות את שעות הפנאי שלהם בחוג מסוים כגון: ציור, דרמה, שחמט ומחול. הבילוי שנהגו אנשים בשנות העשרים היה לקרוא ספר מרתק או לבחור סרט בקולנוע. האמצעים כדי לבדר אנשים היו משולמים על ידי הורי כדמי כיס על מנת להגיע למקום הבילוי האמצעי היחיד להגיע היה אוטובוס. וכדי לקחת ספר מרתק הייתי הולך לספריה של העירייה ואמצעי התקשורת שעמדו לרשותי כדי לאפשר לאותו בילוי להתקיים היה הטלפון חוגה כדי להזמין חבר או חברה לסרט או לבילוי אחר.

הכרתי את אשתי כך: הייתי בביקור אצל הבוס שלי בצבא לשעבר ,שמקום מגוריו היה טירת הכרמל .ומסתבר שיש לו גיסה שגרה בנתניה ,רווקה והוא הציע לי שאני יפגוש אותה. וכך היה ,הוא הזמין אותה לשבת אצלו וגם אני הוזמנתי אליה. כך אני הכרתי אותה וכעבור חצי שנה התחתנו.

 

אני נולדתי למשפחה של הורים מאוד עסוקים בחברה אשר הקימו, לכן המפגשים איתם היו מאוד מעטים. מי שגידל אותי רוב נזמן הייתה המשרתת שהחזקנו אותה כאם בית בביתי. בפעמים שנפגשנו היינו הולכים לבית הכנסת וגם סועדים , לא היו עונשים בפעמים שנפגשנו על מנת לשמור על יחסים תקינים והגנים בזמנים המועטים בין הורים לילדים.

 

לי נולדו שני בנים אשר גידלתי אותם על בסיס של כבוד להורים. אני מאוד שהלימודים להם יהיו תקינים ,ועל כך גם היו כעסים. בדורי היחסים בין הרווקים היו יחסים של ריחוק .היה בין הרווקים והרווקות רק שיחות טלפון ויציאות למועדונים ולא עוד דבר. היחסים היו ככה עד להצעת הנישואים , בגלל הריחוק היחסים היו מתהדקים יותר עד חתונתם. בדורי נהגו לחזר בעיקר בין הבנים הבנות באמירות שירי רומנטיקה ועל ידי מתן זר פרחים.

 

האינטימיות היחידה שהייתה מותרת בין זוג אוהבים הייתה לרוב אחיזת יד ביד ולא עוד דבר אחר מלבד זה. היחסים בין הורים עסוקים לילדים בתקופתי היו יחסים ישירים של משמעת וריחוק במידה מסוימת בגלל תנאי עבודה של הורי. היחסים בין הורים שרוב הזמן בבית לילדים היחסים בין הורים לילדים שתמיד בבית ביחד עם ילדיהם בניגוד אלי הקירוב היה חם ולבבי. אם ההורים בדרך כלל דיברנו על ענייני הלימודים בבית ספר ועל מה שקורה בעולם, את הפרטיות שמרנו לעצמנו. בדרך כלל ההורים מעורבים בחיים הפרטים של ילדיהם כגון: סיום הלימודים,גיוס צבאי ועל העתיד .לאחר שהכרנו אני ובת זוגתי התחתנו ונולדו לנו 2 ילדים: יוסי ועמי. לבני יוסי נולדה בת אחת, עוסק בפרסום באינטרנט. ולבני עמי נולדו 3 בנים ובת. עוסק בשיפוצים.

עליתי בגיל 19 לארץ והסיבה הייתה גירוש היהודים ממצרים. שהגענו שלחו אותנו למעברה בקריית בנימין . למדתי את השפה בלימודים ועבודה וכך למדתי עברית. הקליטה הייתה קשה להורים ולי היא לא. הייתי חייל והכרתי בחורה מהורים פולנים, הוריה התנגדו לקשר בינינו. הוריה הכריחו אותה להתחתן עם בחור מהעדה הפולנית וכך הפסיק הקשר בינינו.

תשע"ו