מאגר סיפורי מורשת

התלמידות רון רוחאנה וליהי יאמין מתעדות את סיפורה של עליזה יונה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית.

חגים

בנושא החגים אפשר לראות את ההבדל בין המשפחתיות בעבר ובהווה כיום

עליזה מספרת:

סבתא שלי נהגה לחגוג את ערבי שבת בבית הוריה כמשפחה דתית. אביה הלך לבית הכנסת וכשהוא חזר הוא היה עושה קידוש ולאחר מכן אכלו ארוחת שבת כמיטב המסורת התימנית. היא מספרת שהם אכלו מרק תמיני, חילבה ולחוח. לאחר הארוחות אמה הגישה קינוחים ופירות העונה האווירה הייתה נעימה. הם שרו – כל בני המשפחה שירי שבת – כולם ישבו סביב השולחן וזה גרם לליכוד ואחדות המשפחה.

לעומת המשפחתיות בעבר, כיום כל אחד עושה את זה באופן שונה. היום אנחנו ממשיכים במסורת זו למשל, אבי וסבי הולכים יחד לבית הכנסת וכשהם חוזרים כולנו יושבים לארוחת שבת אצל סבתא וסבא. סבי עושה קידוש, וסבתא מכינה אוכל ומטעמים וקינוחים מהממים. לאחר הארוחה שרים שירי שבת, האווירה טובה מאוד וזה כיף גדול להתכנס יחד כלום, זה מלכד ומאחד והכי חשוב מהנה! אין כמו המשפחה!

יחסים בין בני הזוג

בעבר נרקמו יחסים בין בני זוג על ידי שידוכים, הכרויות משפחתיות או דרך שכנים.

בדרך כלל הגבר היה יוזם את הפגישות, שולח פרחים, כותב מכתבי אהבה, מזמין לסרט ולהצגה או למועדון ריקודים.

סבתא מספרת: "את בן הזוג שלי לא הכרתי בשידוך. גרנו באותו רחוב בשכונה, ואז יום אחד נרקם הקשר בנינו והפכנו להיות זוג". לעומת היום הקשר בין בני הזוג נרקם שונה לגמרי בכך שמכירים בני זוג ברשתות חברתיות כמו אינסטגרם פייסבוק וטינדר וכן אתרי הכרויות למינהם.

אופי היחסים בין הורים לילדים

עליזה מספרת: "היה מאוד שמרני, היה כבוס ומשמעת. לא היתה פתיחות בנושאים אישיים אבל היה שיח רגיל על כל מיני דברים שהיינו זקוקים להם, אבל אהבה חום ודאגה לא הייתה חסרה.

בגלל שהיינו משפחה מרובת ילדים אמי ואבי לקחו אותנו לקרובי משפחה בכל פעם חלק מהילדים הלכו איתם נהגנו לחגוג את החגים ביחד ואת ארוחות שישי בהרמוניה רבה".

בניגוד ליחסים בין הורים לילדיהם היום ששום דבר לא מרתיע את הילדים ודעת ההורים כבר פחות נחשבת ולכן יש פחות כבוד להורים ויותר חוצפה.

ילדות

עליזה מספרת: "אני מתגעגעת לילדות שלי מאוד לקייטנות בקיץ שהלכנו, לבית הנוער שבו בילינו אחר הצהריים, למשחקי הרחוב בשכונה שהיינו משחקים".

ילדות היום

כיום גם אנחנו מתגעגעות לימי הילדות שלנו בגן, כשלא היה צריך ללמוד לשום מבחן, היינו חוזרים הביתה לישון בשקט, בלי לחץ ולא היו טלפונים כולם היו מדברים פנים אל פנים ומתקשרים.

זיכרונות נוספים מהילדות

עליזה הייתה נוסעת לבית ספר בהסעה, אוטובוס עם הסעה מאורגנת. היא למדה בבית ספר דתי ששם למדו משנה וגמרא. השיעורים האהובים על עליזה בבית ספר היו שיעורי ספורט. בשיעורי הספורט הם היו משחקים מחניים, קופצים על ארגז ומתאמנים בזריקת דיסקוס.

המקצוע האהוב על עליזה היה משנה. בנוסף לכך היא הייתה פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא והייתה הולכת לשם פעמיים בשבוע. שם היו משחקים משחקי חברה, שרים ומספרים סיפורים. בשעות הפנאי עליזה הייתה משחקת עם חברים ובני משפחה במחבואים, תופסת, היו משחקים בקלאס, קופצים בחבל, עושים בורות באדמה ומשחקים שם באבנים, כאשר גולות זה היה המשחק האהוב על עליזה. הם בעיקר היו נהנים מהדברים הקטנים והפשוטים….

היא הייתה הולכת לקטוף רקפות, למרות הקושי והפציעות שהיו היא נהנית. בערבים מדי פעם היו יושבים כל ילדי השכונה, עושים מדורה ואוכלים תפוחי אדמה. בביתה של עליזה הייתה חצר ענקית, ששם היו מגדלים לול תרנגולות ועזים. בנוסף לכך המשפחה שלה הייתה מגדלת בשדה, בוטנים בשביל הפרנסה. היא מספרת בגעגועים על אותה תקופה והזיכרונות המיוחדים והאופייניים לחיים באותו זמן ממלאים אותה עד היום ושמורים אצלה עמוק בלב.

ההורים של עליזה

הזוית האישית

המסר של עליזה לדור הצעיר: התמקדו בדברים החשובים בחיים ולא להתעסק בדברים הקטנים. לא להיות חומרניים והכי חשוב זה הבריאות.

המסר שלנו – של רון רוחאנה וליהי יאמין לדור הצעיר: מאוד חשוב לשמור על קשר הדוק עם בני המשפחה, ולתת למבוגרים את הכבוד המגיע להם, כלומר לא לשכוח מי גידל אותנו.