מאגר סיפורי מורשת

סבתא אתי פרל מספרת לנועה:

"אבא שלי, מרדכי, נולד בפולין בעיירה קטנה מאוד. הוא התחיל ללכת לשומר הצעיר בגיל 14. אבא היה ציוני נלהב והחלום שלו היה לעלות לארץ ישראל ולגור בתל אביב. אחרי מלחמת העולם השנייה הוא הכיר את אמא שלי, שרה. לפני חתונתם של ההורים שלי אבא אמר להורים של אמא שאם תהיה לו הזדמנות לעלות לארץ ישראל, הוא יעלה, בלי ויכוחים.

אני נולדתי בנובוגרודוק, עיירה קטנה ברוסיה הלבנה, בחורף, במרץ, ובזמן הזה עוד לא היו מכוניות. החזירו אותי מבית החולים בסוס ועגלה. תנאי המגורים אז היו קשים מאוד: היה חדר אחד גדול שהיו בו מיטות, מטבח והשירותים היו בחוץ. בשנת 1959 נפתח חלון הזדמנויות לעלות לארץ ישראל. לאבי מרדכי כפולני לשעבר הייתה אפשרות לעלות. אבל לאמי שרה, לי ולגרשון אחי לא היה התר לעלות, לכן אבי דאג למסמכים מזויפים. בעזרת המסמכים הללו הגענו לפולין. מפולין אמי שרה, גרשון ואני הפלגנו לישראל באונייה הרצל, בלי אבא בגלל שהוא היה פולני ולנו היו מסמכים מזויפים.

אבי הגיע לארץ 4 חודשים אחרי שאנחנו הגענו. גרנו בכפר סבא 3 שנים ולאחר מכן עברנו לחולון. בחולון הייתה לנו דירה מאוד קטנה. אבי ואמי ישנו בסלון, כל ערב וערב הם פתחו את המיטה. גרשון ואני ישנו באותו חדר.

הילדות אז לעומת הילדות של היום הייתה שונה מאוד. אז היינו יורדים למטה כל ילדי השכונה ומשחקים בחוץ (לא היה מחשב וטלוויזיה). המשחקים שנהגנו לשחק: מחבואים, קלאס, גומי, גולות, שבע אבנים, חמש אבנים, דודס, פינות ועוד. בכל יום חמישי בשעה תשע נהגנו לרדת כל ילדי השכונה מכל הגילאים ולהקשיב בטרנזיסטור (רדיו) לתכנית בלשית שנקראה פול טמפל. אני חושבת שהילדות אז הייתה מאוד מאושרת ומאוד שונה מהילדות היום, בלי הטלפון, המחשב והטלויזיה".

סבתא מספרת על השירות הצבאי 

התגייסתי לצבא בינואר 1973. החוויות שצברתי בצבא היו חוויות מאוד משמעותיות בחיי בטירונות הכרתי חלק מהבנות מהתיכון וחלק מהבנות היו בנות חדשות. היינו חודש ימים באוהל, זה היה בחורף, היה קר מאוד, באוהל שלי היה חור אחד מאוד גדול וחדר גשם. קיבלנו הרבה מאוד חבילות מהבית (בעיקר ממתקים).

באחד הלילות שמענו קולות מוזרים והסתבר שזה היה עכבר שבא לטעום מהחבילות שלנו וכמובן שהיו המון צרחות והבנות קפצו על המיטות עד שהסתלק העכבר. במשך היום היו אימונים שונים כמו: תרגילי סדר, לכל בת היה רובה שהיא הייתה אחראית עליו ואסור היה לה לאבד את הרובה, למדנו לפרק אותו ולנקות אותו טוב טוב טוב שלא יהיה אפילו פירור של חול, תרגלנו ירי, ירינו עם שני סוגי רובים, האחד עוזי (רובה אוטמטי) והשני רובה צ'כי (רובה בדיד). כל ערב היה לנו מסדר של המפקדת: המיטה הייתה צריכה להיות מסודרת והמכי"ת הייתה בודקת את הרובה שהוא נקי. כשהסתיימה הטירונות הוצבתי בחיל האוויר, ביב"א (יחידת בקרה אווירית). השירות היה מעניין ויוצא דופן לבנות בתקופתי. באותם ימים לא היה מגוון תפקידים לבנות כמו שיש היום. עבדנו משמרות מסביב לשעון. היו לנו בבסיס חיי חברה ענפים. בימי שישי הייתה ארוחה חגיגית עם קידוש ואחר כך מסיבות.

סבתא בזמן שרותה בצבא 

המסר שלי הוא ששירות צבאי הוא חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית. השירות מעשיר את הנער והנערה, מחנך לערכים ומכין לחיים".

תמונה משפחתית

סבא וסבתא

החוויה הישראלית

נועה מביאה את סיפורה של סבתא אתי פרל

סבתא עלתה לארץ מרוסיה. כשהגיעה לארץ היא לא ידעה מילה בשפה העברית.היא התחילה ללכת לגן חובה וכיוון שלא ידעה מילה בעברית היא פשוט ישבה ובכתה. כשהיא הגיעה לכיתה א' היה לה קשה מאוד להסתגל לבית הספר וללמוד.

סבתא והמשפחה שלה גרו בצריף קטן בכפר סבא עד שסבתא הייתה בת שמונה, כשהייתה בת שמונה הם עברו לעיר חדשה בחולון. בהתחלה, כשסבתא הגיעה לחולון היה לה קשה. הילדים צחקו על המבטא שלה והיא לא הצליחה להבין את החומר הנלמד בכיתה (בעיקר בתורה). המורה ניסתה לעזור לה כמה שיותר, היא ביקשה מבנות בכיתה לעזור לסבתא וככה היא התחילה להשתלב.

לאחר זמן מסוים סבתא התחילה להרגיש שייכת. היא נפטרה מהמבטא ולמדה לדבר עברית טובה. בכיתה ה' סבתא התחילה ללכת לתנועת הנוער השומר הצעיר. סבא רבא מישה (אבא של סבתא) היה בשומר הצעיר בפולין. שם סבתא נחשפה לפעילויות שונות ומעניינות. הפעולות היו בימי שלישי ושישי. בזמן הפעולות הם דיברו על  פוליטיקה, אידיאולוגיה של השומר הצעיר (כולל התיישבות בגליל, יחסים עם השכנים הערבים ועוד…). בערבים הם עשו קומזיצים ושרו שירי ארץ ישראל, כשמישהו ניגן באקורדיון. בימי שישי היו ערבי שירה או ריקודי עם. בתנועת הנוער היו גם טיולים ברחבי הארץ שחשפו את סבתא לארץ ישראל, נופים היפים ולאתרים ההיסטוריים. מחנות העבודה היו חוויות יוצאות דופן בעיני סבתא. שילוב של עבודה בקיבוץ בין אם זאת הייתה עבודה ברפת, קטיף פירות או עבודה בחדר האוכל ובערב היו ערבי הווי וזה מה שבעיני סבתא הוא החוויה הישראלית.

הזוית האישית

סבתא אתי: הקשר הרב דורי היא תכנית מקסימה שנתנה לי את הזכות והאפשרות לבלות עם נועהל'ה נכדתי האהובה, זמן איכות שבו סיפרתי לה קצת מתמונות חיי ומחוויות ילדותי.

הנכדה נועה: תכנית הקשר הרב דורי נתנה לי המון זמן איכות עם סבתא וחשפה בפני את סיפורי הילדות שלה. התכנית מאוד מאוד מהנה ומאוד מלמדת.