מאגר סיפורי מורשת

הסיפור מתחיל במרוקו בעיר פאס, שם נולד סבא רבא של סבתא רבתא שלי, מנחם בן עטר. הוא עלה לארץ בגיל 13, בשנת 1855, לצפת.

מנחם בן עטר היה מצאצאי הרב הידוע "אורח חיים הקדוש". הוא נשאר לגור בצפת וסבא דוד מצד סבתא נולד בשנת 1878 וגם הוא התגורר בצפת ולמד בישיבה בטבריה ולאחר מכן נסע ליפו ללמוד חייטות אצל משפחת מזרחי שם הכיר את בת החייט זהייה (בעברית עדינה) ונישא לה. נולדו להם תאומים: הבת נפטרה כשהיתה תינוקת והבן מנחם נשאר, ולאחר 10 שנים נולדה מרגלית (אמא של סבתא).

לפני שסבתא רבתא מרגלית נולדה, שלטו בארץ הטורקים וסבא דוד פחד שיגייסו אותו לצבא הטורקי כשאשתו הייתה בהריון לכן ברח למצרים עם משפחתו וסבתא מרגלית נולדה באונייה בדרך לעיר אלכסנדריה.

הם נשארו מספר שנים באלכסנדריה וחזרו לארץ לעיר יפו. כשסבתא מרגלית הייתה בת 6 היתה בארץ מגפת טיפוס. סבתא מרגלית חלתה וגם אמה זהייה שלבסוף נפטרה מהמחלה. דוד נשאר אלמן כל חייו ואחיותיו של דוד עזרו בגידולה של סבתא מרגלית. סבתא מרגלית התחתנה עם סבא ניסים ממשפחת מוצירי ונולדו להם 9 ילדים כשסבתא שלי מלכה היא ה-6 במשפחה. לסבא דוד הייתה אחות בשם ריינה (בעברית מלכה) והם גרו בצפת והיו להם 4 ילדים. הם גידלו עדר צאן וגיבנו גבינות והיו אמידים מאוד.

בתקופה שלפני קום המדינה הערבים שגרו בסביבה התנכלו להם, גנבו צאן והשמידו שטחי חקלאות. ובאחת הפעמים הם שרפו את ביתם ולקחו את כל הצאן והם נשארו בחוסר כל. בני המשפחה המורחבת ניסו לעזור להם ככל יכולתם ודודה ריינה יצאה לעבוד ולקחה איתה את שני ילדיה הקטנים וחזרה לביתה רק בסופי שבוע. אנשי המסיון פנו לשמעון (בעלה של ריינה) שייתן את שני ילדיו הגדולים להתחנך במסיון תמורת סכום כסף מכובד. בהתחלה הוא לא הסכים אך לאחר הפצרות רבות ובמצבו הקשה הוא נכנע ונתן להם את הילדים. כשדודה ריינה חזרה וגילתה שילדיה אינם היא כעסה מאד וגייסה את כל המשפחה לנסות ולברר לאן שלחו את ילדיה. לאחר מאמצים רבים התברר שאת הבן הגדול הם שלחו לצרפת ועד שהצליחו לאתר אותו לקח זמן רב והוא לא הסכים לחזור ליהדות ונשאר נוצרי. ואילו הבת חנה נשלחה למנזר הכרמלתיים בחיפה. הם ארגנו חברים ובאישון לילה עם סוסים, לאחר שסיכמו עם הבת במכתב, הם הגיעו למנזר וחיכו לה מתחת לחלון חדרה והיא קפצה מהחלון והם ברחו איתה. בהמשך היא למדה באליאנס בצרפת וכשחזרה לארץ הייתה מורה לצרפתית והתחתנה עם מאיר אבל לא היו להם ילדים. כשסבתא מרגלית הייתה בהריון דודה ריינה נפטרה ולכן סבתא שלי קרויה מלכה על שם הדודה (ריינה בצרפתית זה מלכה).

סבא דוד (סבא של סבתא מלכה) נולד וחי בצפת לאחר מכן גר ביפו. ולאחר שילדיו התחתנו עבר לגור בעיר העתיקה בירושלים והתפרנס כחייט. היו בביתו כתבים בכתב ידו של "אורח חיים הקדוש" (שסבא דוד היה ממשפחתו) ושעברו אליו מאביו.

במלחמת השחרור הערבים שגרו באזור נכנסו לבתים שרפו והרסו אותם וסבא דוד לא הספיק להציל את הכתבים. כל אנשי העיר העתיקה נלקחו בשבי אך סבא דוד שהיה כבר מבוגר לא נלקח בשבי כי בנו מנחם הצליח להציל אותו והוא חזר לגור בצפת. סבא דוד כתב תפילות ובקשות לבקשת האנשים והכל בכתב רש"י.

כשסבתא מלכה הגיעה לביקור אצל סבא דוד. סבא רחמים (סבא של סבתא מצד אבא שלה) שהיה בן 74 והיה רגיל ללכת הרבה ברגל הגיע להשתתף בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון. יום לפני ל"ג בעומר, סבא רחמים היה חסר סבלנות ורצה לצאת למירון כבר באותו הערב, וסבא דוד ניסה לשכנע אותו לחכות לבוקר לאוטובוס.  בזמן שסבא דוד יצא לתפילת מנחה, סבא רחמים הלך ברגל וניסה להגיע למירון דרך היער. לפי עדותו של נער שפגש אותו לפני הכניסה ליער הוא הזהיר אותו שמתחיל להחשיך מוקדם יותר ביער אך סבא לא הקשיב והמשיך ללכת למירון. וכשסבא דוד חזר ולא מצא אותו בבית הוא קיווה לפגוש אותו במירון כי הבין שסבא רחמים החליט בכל זאת לצאת למירון. גם במירון הוא לא ראה אותו והבין שמשהו לא טוב קרה ולכן שלח מברק למשפחה שסבא רחמים נעלם ולמירון הוא לא הגיע. לאחר חיפושים רבים ופרסום בעיתון, נמצא המעיל שלו מקופל מתחת לעץ וכן עצם אחת וסימנים רבים של נמרים. סבא רחמים נקבר בצפת אף על פי שגר בתל אביב ועל קברו רשום שנטרף בליל ל"ג בעומר.

הזוית האישית

סבתא מלכה: זאת הפעם השנייה שלי בקשר הרב דורי ואף על פי שידעתי מה מחכה לי זאת היתה חווייה שונה ונהניתי לעבוד עם נכדתי המתוקה ואשמח לשוב בשלישית. הסיפור הראשון של סבתא, סיפורה של סבתא מלכה, עם הנכד ינאי רזיאל.

הנכדה רני: אני מאוד נהניתי עם סבתא שלי ומאוד נהניתי ליצור איתה.