מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של ציון ראובני

ציון ואני בבת המצווה שלי
ציון וחברו בעת שירותו בצבא
חוויתיו של סבא כלוחם מילואים במלחמת יום הכיפורים

ציון ראובני ומשפחתו עלו מפרס לטורקיה ומשם לארץ ישראל. "עלינו לארץ באונייה שכמעט טבעה. תחילה נסענו מפרס לטורקיה במשך כמה ימים בים השחור. בשל סערות ביקשו להעיף את כל הדברים מהאונייה אך הצלחנו להחביא את חפצינו". הם הצליחו לשרוד למרות הכל. העלייה לארץ הייתה בעקבות שנאת היהודים והאנטישמיות שהתגברה לאחר הקמת המדינה. ציון והרצל היחידים שקיבלו שמות המזוהים עם ישראל, בגלל ציונות הוריהם.

בארץ הם התגוררו תחילה בקסטל בתוך פחונים – בקיץ לוהט ובחורף קר. לאחר כמה שנים הם עברו למעברה בתלפיות ושם התגוררו באוהלים ואחיו הקטן של ציון נולד. "חווינו קשיים רבים ואף האוהל עף מדי פעם" ציון מספר. הם התגוררו שנתיים במעברה לפני המעבר לדירה, ובאותו זמן לקחו את שלושת אחיו הגדולים של ציון – ישראל מוני ומוטי לשלושה קיבוצים שונים – קיבוץ כפר רובין, הגושרים וחמדיה.

בהמשך הם עברו לגור בדירה בקטמונים. "המצב בארץ היה עד כדי כך נורא שאבא שלי רצה לחזור לפרס. בגלל הרצון לחזור לפרס אני ומשפחתי לא קיבלנו אזרחות, אך הגיעו אנשי הסוכנות ושיכנעו את אבא שלי להישאר, בתמורה לדירה ואפילו חנות. בסוף נשארנו בארץ. רוב ילדותי הייתה בקטמונים." בארץ היה מחסור בעבודה ובפרנסה – תנאי מחייה מאוד קשים.

ביסודי ציון למד בבית ספר ממלכתי דתי קושת – כיום קשת. בגלל שאחיו למד בבית ספר מקצועי גם ציון הלך ללמוד בבית ספר עמל – הייתה אפליה וציון קיבל מקצוע לימוד שלא רצה בו ולכן פרש מבית הספר בכיתה י ומשם הלך לעבוד בהדסה עין כרם בתור חניך במחלקת אחזקה. בערב השלים את הלימודים בבית דעת, כלומר עבד עד שעות הערב ומשם הלך ללמוד. לאחר שציון סיים ללמוד 11 שנות לימוד מלאות, התגייס לצבא ושירת במשך שלוש שנים ואז חזר ללמוד חשמל במשך שנה וחצי בערך בבקרים, לכן משרד החינוך אישר לו 12 שנות לימוד. לאחר מכן עבד בחשמל בבניינים בארמון הנציב. הוא הגיע דרך חבר שלו לבית החולים ביקור חולים והחל לעבוד שם בתור חשמלאי אחזקה. בית החולים פשט רגל ואז עבר ציון לעבוד בבית החולים שערי צדק.

ציון וחברו במהלך שירותו הצבאי

תמונה 1

ציון התגייס בגיל 17 לצבא. בגלל שעלה לארץ החשיבו אותו גדול בשנה. בצבא היה בקורס מכי"ם ומשם עבר לתל נוף, לחיל האוויר ושם היה אחראי על המגוייסים שהגיעו לבסיס, כלומר אחראי על קליטת חיילים בבסיס. במילואים ציון שירת בחטיבה שבע גדוד חרמש. הוא היה איש צוות בזחל (רכב צבאי משוריין). הם היו יוצאים לאימונים כל שנה בערך לחודשיים ושומרים בגבולות. באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. לפני המלחמה ציון היה חודש בתעלת סואץ, בתור תצפיתן. מרים הייתה בהריון ראשון עם גלית (אימא שלי) וחודש אחרי שגמר את המילואים בתעלה, פרצה המלחמה ולכן גייסו אותו שוב לסיני.

המצרים חצו את תעלת סואץ ביום הכיפורים ופתחו במלחמה נגד ישראל כאשר הצבא לא היה מוכן. לא היה שום כוח שחיפה עליהם עד שגייסו אנשי מילואים. המלחמה הייתה מאוד קשה, הכוחות שלחמו נגד ישראל היו מאוד גדולים, והמדינה לא הייתה ערוכה מספיק למלחמה, למרות כל האזהרות. ציון היה בתוך הזחל, נלחם במלחמה וסייע יחד עם חטיבתו לכל מיני כוחות. כשאריק שרון נכנס לתמונה ורצה לחצות את התעלה, היו זקוקים להמון כלים ולקחו ליחידה של ציון את הזחל כדי שיוכלו לחצות את התעלה, אותם (את הלוחמים, ציון ביניהם) השאירו בלי כלים ולכן ציון וחברו ליחדה הצטרפו ליחידת הסיור. הוא היה בג'יפ וראה מאיפה הכוחות של המדינות שלחמו הגיעו. הורידו אותם למעוזים וכאשר אכלו ראו פגזים של הצבא המצרי. לאחר שבועיים בערך הייתה הפסקת אש. ציון התעכב בגיוס למלחמה – לא התגייס בשבת אלא רק ביום ראשון בגלל שאשתו מרים הייתה בהריון עם חום גבוה. הזחל שלו ועוד כמה לוחמים חיכו לו. ביום שבת – היום שבו פרצה המלחמה – מרים הייתה אצל אימא שלה, ציון כבר ידע שיש מלחמה ובערך בשעה ארבע, שעתיים לאחר פרוץ המלחמה, כאשר היה ברחוב ניגש אליו בחור באופנוע ושאל אותו אם הוא יודע איפה ציון ראובני. ציון אמר שמוכר לו השם אך הוא לא יודע, לכן שמו לו צו גיוס בפתח הבית. איך שציון וחבריו ליחידה הגיעו עם הזחל לסיני ולקו האש, ירה עליהם הקומנדו המצרי. בגלל הבלגאן גם היה ירי של כוחותינו על עצמם, במזל מצאו תעלה והתחבאו בה עד סוף היריות. כשנהיה שקט יצאו עצבניים מהתעלה והכו את החיילים הסדירים שירו עליהם. במהלך המלחמה הלכו לחלץ חיילי מעוז שהיו לכודים. בדרך לשם הם נסעו בזחלים והקומנדו המצרי פוצץ שלושה זחלים לפני הזחל של ציון וכ-21 חברי היחידה של ציון נהרגו. ציון מספר שזה היה היום הכי קשה שלו במלחמה. ציון נשאר לאחר המלחמה בערך חמישה חודשים במילואים בסיני.

בסך הכל עבד ציון 46 שנים עד שפרש לגימלאות. את אשתו מרים הכיר ציון בגיל 21, קצת אחרי שהשתחרר מהצבא, ובמאי 1973 התחתנו. הם עברו לדירת חדר גדולה בשכירות. תוך כדי המלחמה בישרו לציון ומרים שזכו בדירה בשכונת פת. במרץ 1974 נולדה הבת הבכורה של ציון ומרים – גלית – אימא שלי. השלושה עברו לגור בדירה משלהם בפת. לאחר שנתיים נולדה עוד בת לציון ומרים – כרמית. בסך הכל גרו בשכונת פת שש שנים ומשם עברו לרמת שרת, הם מתגוררים שם עד היום. ברמת שרת נולדו לירון ורותם הילדות הקטנות של ציון ומרים. כיום הם עדיין מתגוררים ברמת שרת, הם בפנסיה ויש להם 11 נכדים – אני אחת מהם.

הזוית האישית

עדי: נהניתי מאוד משמיעת הסיפור האישי של סבי, למדתי המון על עברו ואף התחזק הקשר ביננו. הרשימו אותי במיוחד סיפורי המלחמה שלו והחוויות הקשות שנאלץ לעבור.

מילון

זחל
רכב צבאי משוריין

הים השחור
ים בין-יבשתי השוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. הים השחור מחובר לים מרמרה על ידי מצר הבוספורוס, החוצץ בין חלקה האירופאי והאסיאתי של טורקיה ובין שני חלקי העיר איסטנבול. רומניה, בולגריה והחלק האירופאי של טורקיה תוחמים את הים השחור ממערב. הגדות הצפונית והמזרחית נתחמות על ידי אוקראינה, רוסיה וגאורגיה. כל חופו הדרומי הוא טריטוריה טורקית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

” כשבן משפחה מגיע עם פריט לבוש חדש, סבא אומר: "חבל, הייתי נותן לך עוד 20 שקל והיית קונה חדש“

הקשר הרב דורי