מאגר סיפורי מורשת

תקופת הילדות

סבתא שלי, נעמי משה נולדה בחיפה, בשכונת ואדי ניסנס בשנת  1953. כיום סבתא גרה בקרית ים.

היא גדלה במשפחה אשר הוריה היו ניצולי שואה, כל בני משפחתם נרצחו במהלך השואה. להוריה של סבתא נולדו בארץ שלושה ילדים.

סבתא התחתנה עם חיים שהיה שכן שלה בוואדי ניסנס לאחר שהכירה אותו מגיל ארבע עשרה. כאן בארץ נולדו להם ארבעה ילדים ויש להם כיום אחד עשר  נכדים.

חייה של סבתא בעיקר בילדותה, היו חיים בצל סיפורי השואה והקמת המדינה. המצב הכלכלי היה קשה. היא אומרת כי הרצון והשאיפה של הוריה, לחיות לאחר השואה ולנהל משפחה אשר תהווה שושלת לבני המשפחה שנספו, היו חזקים יותר מכל דבר אחר.

המשפחה שחיה באירופה הייתה משפחה גדולה, חלקם היו רבנים ואנשי דת מכובדים אשר הנהיגו קהילות ברומניה.

על כן החלום של סבתא שלי בילדותה היה, שיהיו לה הרבה אחים ואחיות, על מנת להותיר שושלת מכובדת,לזכר אותם בני המשפחה שנרצחו במהלך השואה, אך לתחושתה של סבתא  חלום זה לא התגשם.

ככל שחלפו השנים סבתא שלי החלה לראות את החיים באופן שונה, וכיום החלום של סבתא שלי הוא שכל המשפחה תהיה בריאה, שלא יהיה חסר דבר, ושהיא תמיד תוכל לדאוג לעצמה, מבלי להיות תלויה בילדיה או בנכדיה.

חלום זה נובע מזה שכשהיא הייתה קטנה הייתה מצוקה כלכלית, והיו חיי צנע ותקופה קשה במדינה.

הצדף של ג'הג'ה

במהלך הביקורים שלי אצל סבתא, ראיתי כי תמיד מונח על השולחן צדף ישן, צדף שתמיד סיקרן אותי, ואף פעם לא יכולתי לשחק איתו, כי סבתא אמרה לי שהוא מיוחד עבורה והוא מזכרת מאבא שלה. שמו של אביה היה זאב הרמן, בחוג המשפחתי נהגו לקרוא לו ג'ה'ג'ה. בסיפור  הוא יקרא זאב.

לא פעם היא אמרה "בבוא היום אני אספר לך את הסיפור של הצדף". השנים עברו והנושא לא עלה יותר, אני שכחתי ממנו, עד אשר במסגרת הפעילות בתוכנית עם סבתי עלה שוב נושא הצדף.

לסבתא היה חשוב כי במסגרת העבודה הסיפור של הצדף יעלה, ויקבל ביטוי "החיים שלי היו קלים לעומת מה שעבר אבא שלי", משפט זה נאמר מספר פעמים במסגרת השיחה, כאשר עיניה של סבתא דמעו, וראיתי את ההתרגשות הרבה בכל פעם שנושא הצדף עלה.

העלייה לארץ והשירות הצבאי

הסיפור מתחיל בזמן קום המדינה, המועד המדויק אינו ידוע אך ככל הנראה עם קום המדינה בשנת 1948. זאב לחם במסגרת הכוחות העבריים שהיו בארץ, כנגד פורעים ערביים באזור הכנרת. במסגרת אחד הסיורים אותם ביצע זאב ,משך את מבטו צדף שהיה מונח על הקרקע, (במהלך השנים סיפר זאב כי הצדף היה כה מיוחד וכמוהו לא ראה קודם לכן).

זאב אסף את הצדף אך לאור העובדה כי היה במסגרת פעילות מבצעית, לא יכול היה לשמור על הצדף. עמדו לפניו שתי אופציות: האחת – להשאיר אותו בחיק הטבע והשנייה לשמור אותו בדרך יצירתית.

זאב בחר באופציה השניה לשמור את הצדף, וכך כאשר היה באזור הכנרת ובסמוך לקיבוץ כנרת, ראה אישה שאותה לא הכיר. זאב ניגש אליה הסביר לה כי הוא נמצא באמצע פעילות צבאית, והוא מבקש ממנה לקחת ממנו את הצדף, ובמידה והוא ישרוד את הפעילות המבצעית הוא ימצא דרך לחזור ולקחת את הצדף.

האישה לקחה את הצדף וזאב המשיך את הפעילות המבצעית, זאב אכן שרד את הפעילות אך מעולם לא חזר לקחת את הצדף.

מקצוע ועיסוק

השנים חלפו להם , זאב עבד בחברת "סולל בונה" כרצף, את מרבית יומו העביר בעבודה על מנת לפרנס את בני משפחתו. העבודה היתה קשה ולא אפשרה לו כלל להתפנות לעסוק בדברים שהוא אהב או רצה, כולל מציאת הצדף.

זאב היה אבא וסבא מסור מאוד, אבי שהיה נוכח בחלק מהשיחות שלי עם סבתי, סיפר לי כי בכל סוף שבוע הוא היה נוסע לחיפה להתארח אצל סבא זאב וסבתא יהודית, זאב היה נוהג לשכב לצידו על המיטה, ולספר לו סיפורים במשך שעות ולשיר לו שירים ביידיש.

לאחר מספר שנים כאשר זאב היה עוד בחיים נשמעה דפיקה על הדלת, זאב פתח את הדלת ומולו עמדה אישה. כאשר זאב ראה אותה הוא הכיר אותה מיד. האישה היא אותה אחת אשר זאב נתן לה את הצדף בסמוך לכנרת כעשר שנים לפני כן. זאב הכניס אותה לביתו וכאשר שאל אותה מה פשר הביקור, האישה הוציאה את הצדף מתיקה והניחה אותו על השולחן.

זאב התרגש כל כך, האישה סיפרה כי היא ידעה את שמו של זאב והמקום בו הוא גר, מהשיחה החפוזה שניהלו באותו הלילה בסמוך לכנרת. היא חיפשה אותו תקופה ארוכה עד אשר הצליחה למצוא אותו. כך הצדף חזר לזאב והוא שמור עד עצם היום הזה אצל סבתי בבית.

הצדף של סבא רבא – זאב

זאב נפטר בגיל 57 כתוצאה מאירוע לב, אבי מספר לי כי ביום בו הוא נפטר, סבתי חזרה הביתה עם שלושה תפוחים ענקיים בצבע אדום. את התפוחים היא הביאה לזאב שהיה מאושפז בבית החולים, והוא ביקש ממנה לתת אותם לנכדים. ניכר כי הוא הרגיש כי אלו הן שעותיו האחרונות, וכך היה –  סבתי הביאה את התפוחים, וכמה שעות לאחר מכן זאב נפטר בבית החולים.

הזווית האישית

עידן: היה לי מאוד מעניין ללמוד על המשפחה שלי, ולדבר עם סבתא שלי, על נושאים שלא הזדמן לי לדבר איתה עליהם. בנוסף לכך במהלך כתיבת הסיפור יצא לי בפעם הראשונה להבין, מי באמת היה סבא רבה שלי ואיזה בן אדם חזק ומיוחד הוא היה.

סבתא נעמי: התרגשתי מאוד לספר לעידן את הסיפור על אבא שלי, שמחתי שהייתה לי אפשרות להסביר, איזה בן אדם היה אבי זאב, לדבר קצת על הילדות שלי ועל התקופה זו בחיי. התיעוד נעשה במסגרת מעורבות חברתית, בכיתה י' בבית הספר מקיף נהלל בתשפ"ג – 2023.