מאגר סיפורי מורשת

משפחתו של פרננדו היגרה מרוסיה לארגנטינה בשנת 1901. בגלל האנטישמיות שהייתה ברוסיה באותם ימים, הם החליטו לברוח מאירופה לדרום אמריקה לארגנטינה. הם בחרו בארגנטינה מפני שזו הייתה המדינה הכי עשירה בעולם באותו הזמן והם רצו לחיות טוב יותר. בארגנטינה הם קיבלו שטחים של פרדסים בצפון ארגנטינה. הם הגיעו לאדמות שקיבלו באזור שקוראים לו "Entre Ríos" בספרדית, "בין נהרות", מכיוון שהאזור נמצא בין שני נהרות מאד חשובים. למרות זאת, כשהגיעו למקום לא היו מים. סבא שלו חפר בור עמוק באדמה עד שהגיעו למים. בתקופה הזאת לא גרו אנשים במקום הזה לאט לאט התחילו להגיע עוד יהודים לכפר הקטן ששמו היה קטלוניה.

סבא של פרננדו מצד אימא היה רב, אך בארגנטינה הוא לא תפקד כרב. עם זאת, הוא לימד את פרננדו איך לשחוט לפי ההלכה. הם עבדו בחקלאות ובזכות העבודה הם הצליחו למכור עופות, ביצים, בשרים וקמח.

אימא של פרננדו הייתה מורה ליידיש. לאמו של פרננדו היו עשרה אחים. לא היה קל לחיות במקום הזה. גם בגלל שלא היו הרבה אנשים בסביבה, והם התחתנו בין בני דודים. ההורים של פרננדו הם בני דודים. באותה תקופה, היה יותר מקובל מאשר בתקופתנו להתחתן בין בני דודים.

פרננדו נולד בבואנוס איירס, במרכז העיר. כל חופש וכל חג הוא נסע לבקר את משפחתו בכפר ולכן הוא למד לחלוב פרות, לרכוב על סוסים ולגדל תוכים. בשדות שבהם עבדו היו נחשים שנכנסו לכל מקום. פרננדו ומשפחתו ידעו להשתמש ברעל של הנחשים לטובת חיסונים ולמכור את זה ולהרוויח כסף.

פרננדו ופאולינה עם הסוסים

פרננדו ופאולינה רוכבים על הסוסים

כשפרננדו התבגר הוא עבד עם אבא שלו במפעל לביגוד. אחרי שאביו נפטר הוא פתח מפעל לבגדים והיה גזרן עם אשתו, פאולינה. לפרננדו יש שני בנים: בנימין והרנן. הם נולדו בהפרש של שלוש שנים. בנוסף לכך הוא עבד גם כשחקן בטלנובלה בארגנטינה. כאמור, לפרננדו ואשתו היה מפעל בגדים. אשתו עיצבה את הבגדים והם גזרו ותפרו אותם. המצב הכלכלי בארגנטינה לא היה יציב, לא היום ולא פעם. אמנם עבדו מאד קשה, הם איבדו הרבה כסף בגלל המצב כלכלי. הכלכלה של ארגנטינה הלכה והידרדרה והם לא יכלו להמשיך ולהרוויח כמו בעבר אז בסופו של דבר עלו לישראל.

בשנת 1992 הוא ביקר את בנו הבכור שעלה לארץ בשנת 1991. בשנת 1993 הם עלו  לישראל. מאוחר יותר הוא הביא גם את אמו לארץ ואת בנו השני. בהתחלה לא היה קל, בעיקר בגלל השפה. הם לא ידעו עברית. פרננדו למד עברית במשך שנתיים באופן פרטני בארגנטינה. באמצע הלימודים הוא בא לישראל לבקר את בנו הבכור שהיה חייל בודד בישראל. לפרננדו היו כמה בני דודים שגרו בכל מיני מקומות בארץ: הר תבור, ברעננה, בבת ים. הם לא היו לבד לגמרי.

כשעלו לארץ גרו בקיבוץ רבדים, שם גר בנו הבכור, למשך חודש אחד. כל יום נסעו לאולפן באשקלון. אחרי חודש השכירו דירה באשקלון. אך אחרי שלושה חודשים בארץ קנו את הדירה של בן דוד של פרננדו שגר באשדוד. הם היו מאד שמחים וגאים שהצליחו לעשות את זה כל כך מהר.

הוא מצא עבודה מהר מאד כגזרן. בהתחלה הוא עבד בחברת "ראש אינדיאני". בעבודה הזו אף אחד ידע ספרדית, אז לא הייתה לו ברירה אלא לתרגל את מעט העברית שהייתה לו. הוא המשיך ללכת לאולפן אחרי הצהרים לפעמים. אחרי שנתיים במהלכן עבד בראש אינדיאני, הוא גם עבד ב- "גוטקס" שנה וחצי. כשהמפעלים האלו נסגרו, הוא חיפש אופציות אחרות. פרננדו עבד בכל מיני עבודות, הוא אף פעם הפסיק לעבוד, עד היום. הוא היה שומר, ואחר כך עבד במפעל של תכשיטים בקיבוץ רביבים. ואחר כך עבד הרבה שנים בקצביה בסופר כל מיני רשתות של סופרמרקט כמו רמי לוי, סופר סל, מגה בעיר, וכו'. הוא הרגיש מאד טוב שם. הוא זכר מה שסבא לימד אותו, כי הוא היה רב, להרוג את החיות לפי ההלכה. בנוסף, השתמש בידע שלו כארגנטינאי על בשר. פרננדו עבד בהרבה רשתות סופרים, תמיד בקצביות. יש הרבה חברים שעד היום הוא בקשר איתם. הוא גם מאד נהנה לדבר עם הלקוחות.

פרננדו הוא אדם מאד חברותי ואוהב לתקשר עם אנשים אחרים. בסופו של דבר הוא יצא לפנסיה אך בתקופה הזו הוא כבר היה לבד. לאשתו היה מאד קשה ללמוד עברית, היא מאד התביישה לדבר בעברית. היא התקרבה יותר לאוכלוסיה דוברי ספרדית. חלתה כמה פעמים עד שנפטרה לפני שש שנים. פאולינה הייתה שמה. מאז הוא גר לבד. אמנם בנו הגדול גר גם באשקלון והוא הולך לבקר אותו לעיתים קרובות, אך הוא מאד מתגעגע לאשתו.

לפרננדו היה חשוב לעשות משהו מיוחד ולכן התחיל לתקן בגדים בבית. הוא קנה מכונה תפירה ועד היום הוא מתקן את הבגדים של כל השכונה. הוא ממשיך להיפגש עם אנשים ונפגש  בסופי שבוע עם המשפחה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בתיכון שמיר, פתח תקוה, התשפ"ב 2022 בהנחיית המורה המובילה וירי אלטרמן.