מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי שושנה סוקר (כץ), אבל כולם קוראים לי שוש. נולדתי בעיר חדרה במישור החוף, ישראל בשנת 1952, אני הבת השלישית מתוך שלושה אחים.

נולדתי כבת זקונים להוריי, אחרי שני אחים הגדולים ממני ב- 16 שנים ו- 14 שנים. שמות הוריי היו יהודה ויוכבד כץ. אבי יהודה היה מנהל עבודה בסולל בונה, הוא דאג לסלול כבישים בכל ארץ ישראל. אבא שלי עלה לארץ ישראל מליטא בשנת 1934. אמי יוכבד הייתה בעלת מכולת שכונתית עוד בתקופה שכולם היו רושמים את הקניות. גם אמי עלתה מפולין עם אחותה ב-1932 והייתה חלוצה. היא הייתה ממקימי קיבוץ רמת רחל. לאחי הגדול קוראים יורם, והוא צייר ואיש אמנות. לאחותי הגדולה קוראים ציפורה אבל כולם קוראים לה ציפי והיא שפית לאוכל בריאות.

כשהייתי קטנה ממש לא אהבתי לאכול והייתי מאוד קטנה, רזה והכי מפונקת. הייתה לנו עז בחצר, וכל בוקר אימא שלי או אני (כשגדלתי) היינו חולבות חלב, והייתי צריכה לשתות כוס אחת שלמה בבוקר. הכי אהבתי לאכול פירות, בעיקר שזיפים, ענבים, אפרסקים, מנגו, אנונה ובכלל – בגלל שגידלנו הכל בחצר, מה שהיה בשל – אכלתי.

כשהייתי ילדה היינו כמעט הבית היחיד שהיה לו טלוויזיה בבית, אז תמיד כל הכיתה שלי באה אלי הביתה לראות אצלי טלוויזיה שחור לבן. היו לי הרבה חברות, חברה אחת שקראו חנה, חברה בשם עמית, חברה בשם הניה וחברה נומי. היינו בעיקר משחקות בגומי. גדלתי בבית חילוני מאוד, אבל אימא שלי תמיד הייתה מדליקה נרות שבת עם כניסת השבת כל יום שישי.

מעשה קונדס שלי שזכור לי – פעם אחת החלטתי לעשות בלגן לאימא שלי במטבח. לאימא שלי היו צנצנות למלח וסוכר שנראו אותו דבר, מה שהבדיל ביניהן היה המקום שבו הן היו מונחות, ואני החלטתי להחליף ביניהן. אימא שלי הכינה פודינג ולקחה במקום צנצנת הסוכר את צנצנת המלח והפודינג יצא מלוח (מאוד), במקום מתוק.

המקצועות שהכי אהבתי ללמוד בבית הספר הם מתמטיקה, כימיה וביולוגיה. הייתי ילדה מאוד שובבה. למשל, היינו קושרים שטר של כסף לחוט בהיר, שמים על המדרכה ומתחבאים מאחורי שיח, כשימשהו היה עובר ומנסה להרים את השטר היינו מושכים אותו לאט לאט כך שהוא לא יצליח לתפוס אותו.

ימי ההולדת שלי היו מאוד פשוטים, תמיד אימא שלי הייתה מכינה עוגה וחטיפים, החברים שלי היו באים, היינו משחקים משחקי חברה ואוכלים בחצר של הבית שלי. בילדותי הייתי בתנועת הנוער הצופים, במשך כל הילדות שלי עד כיתה י"ב. בחופש הגדול של כיתה ט', כשהייתי בת 15, היה חוסר בעובדי חקלאות (כמו היום). אנחנו התנדבנו לעבוד בקיבוצים, נסענו לקיבוץ כנרת מקבוצת כינרת, היינו בערך 20 ילדים. גרנו בצריפים מברזל, בחום הגדול של הקיץ ליד הכנרת. העבודה בשדות הייתה משעה 5:00 בבוקר ועד 10:00 בבוקר, אחרי זה היה חם מדי לעבוד בשדות. עבדנו עם הקיבוצניקים שאמרו לנו מה לעשות: גזמנו ענפים, בצרנו ענבים, הבנים עבדו עם טרקטורים, היינו ממש עובדי חקלאות. בערב אחרי יום העבודה בשדות היינו מבלים, הולכים לישון בשעה 22:00 בלילה וקמים שוב ב 4:00 בבוקר ללכת שוב לעבוד בשדות.

הכרתי את שאול, בעלי לעתיד, בגיל 18, כשהלכתי לחתונה של חברים, הוא היה אורח גם. התחתנו כשאני הייתי בת 19 וחצי, שאול היה חייל בחיל הים, ואני לא התגייסתי לצבא. כשהתחתנו, אבא שלי ושאול בעלי בנו ביחד את הבית שלנו בחצר של ההורים, כך הקמנו את ביתנו בחצר ההורים שלי. יש לי ארבעה ילדים: הבכורה גלית, אחריה טלי אחריה אורית (אימא של רותם שמשתתפת איתי בתכנית) ואחריה ארז. יש לי 12 נכדים ונכדות: הגדולה רוני בת 24 והקטן ביותר יהונתן והוא בן 4 וחצי.

מילדות תמיד אהבתי חיות, תמיד גידלנו חיות בבית, כשהייתי ילדה הייתה לנו עז, תרנגולים, כלבים וחתולים. כשאני ושאול הקמנו את הבית שלנו, גידלנו כלבים, חתולים, דגים, תוכים, כנריות, והייתה תקופה שהיה לנו קוף בשם ג'ורגי'. גורג'י היה קוף מסוג ירקן, הוא היה שובב גדול ותמיד עשה צרות לשכנים, הוא אהב בעיקר לגנוב סנדוויצ'ים עם ריבה, ותמיד היה מטפס גבוה על העץ ואוכל כדי שלא יתפסו אותו. כשג'ורגי' היה בן כמה שנים, החליטו במדינה שלא ניתן להחזיק קופים בבית, לכן מסרנו אותו לגן חיות בקיבוץ קרוב, שם הוא חי עד גיל מבוגר.

המסר שלי לדור הצעיר הוא: "לפני שעושים כל דבר, תחשבו כמה פעמים ואז תעשו. והכי חשוב זה בעיקר לעשות דברים, ולא לספר סיפורים".

הזוית האישית

הנכדה המתעדת רותם: למדתי הרבה על סבתי ועל כך שהיא הייתה מאוד שובבה. נהניתי לשמוע את מה שהיא סיפרה לי ועל עברה. אני מקווה שאני אמשיך להנות עם סבתי ואמשיך לשמוע סיפורים שהיא תספר לי כשאני אפגוש אותה.