מאגר סיפורי מורשת

אני ראזי רחאל , נולדתי בכפר זרזיר בשנת 1958, ההורים שלי נולדו בעמק בית נטופה. מגיל חמש בערך אהבתי לשחק בקופסאות שימורים הייתי בונה מהם מכוניות עם גלגלים מברזל, וכך הייתי מעמיס חול או אדמה או כל דבר אחר, וכך הייתי מגרה את החברים שלי לשחק איתי במשחקים אלו.

למדתי בבית ספר בזרזיר מיסודי עד שסיימתי את החטיבה ובכך סיימתי את לימודיי ולא המשכתי לבית ספר תיכון. בשנת 1977 התגייסתי לצבא בתור גשש, הייתי מגלה עקבות של מסתננים שמנסים לעבור את גדר המערכת. את אשתי הכרתי בטיול בית ספר שהצטרפתי אליו על הר מצדה, ושם הצעתי לה לשתות "קולה", ומכאן הכל התחיל.

הסיפור שלי הוא סביב המכתש "ג'ורן" המשמש להכנת קפה ערבי אסלי. החפץ הגיע אלי כאשר נפטרו הוריי, לקחתי אותו מביתם. החפץ בן מעל 50 שנה או יותר, הוא עשוי מעץ. יש לו שני חלקים: חלק שהוא כלי קיבול שבו שמים את גרגירי הקפה, והחלק השני הוא הידית שאיתה דופקים את הקפה. בתוך הכלי שמים גרגרי הקפה ובעזרת הידית דופקים חזק בשילוב תנועה וצליל מסוים, עד מצב בו הקפה מגיע לטחון חלק וממנו מכינים את משקה הקפה.

כשאבא שלי היה מכין את הקפה זה היה מין טקס שבו כל בני המשפחה יושבים מסביב ואבא שלי היה טוחן את הקפה, הפעולה הזו מאפיין אותו, הצליל של המקל הוא כמו מנגינה וריקוד של המקל אשר יוצר מנגינה מיוחדת. זו הייתה חוויה מעניינת הכוללת את התהליך ייצור הקפה הטחון וכל הקונספט שכולל בדבר הזה.

הזוית האישית

חמודי: היה לי ממש כיף לשמוע את הסיפורים של סבא ולמדתי שהוא הרכיב טרקטור בעצמו בילדותו.