מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכסנדר ליפשיץ, נולדתי בתאריך 11.04.1936 בעיר פולונואה (פולונה) באוקראינה. לאחר מכן עברה המשפחה שלי עיר, אל דניפרופטרובסק (אוקראינה – ברית המועצות). אבל מלחמת העולם השנייה החלה, ובשנת 1941 אני ואימא שלי נאלצנו להתפנות לאזור מגדן (קולימה, רוסיה-ברית המועצות).

בילדותי זכור לי שהיו שירים יפים באוקראינית, בזמן המלחמה היו הרבה שירים צבאיים ואחרי המלחמה שירים סובייטים. אהבתי את איך שאימא שלי שרה. עוד בילדותי שיחקתי מחבואים וכדורגל עם חברים. בית הספר, בעת מלחמה קשה זו, כלל כיתה אחת. ילדים בגילאים שונים הגיעו לכיתה הזו והמורה ניסתה ללמד אותם לקרוא ולכתוב. בזמנו הפנוי שחיתי כי גרתי ליד הנהר דנפר. לאחר תום המלחמה, חזרו לדנייפרופטרובסק (אוקראינה-ברית המועצות) והתאחדנו עם אבי, שחזר מהמלחמה. למדתי בבית הספר היטב, ובזכות זה, מאוחר יותר נכנסתי וסיימתי את לימודי במכון התעופה של מוסקבה והפכתי למפתח מערכות אבטחה לאסטרונאוטים.

הכרתי את אשתי בזמן שלמדתי במכון במוסקבה. זה היה זמן קצר לאחר תום המלחמה. למדנו במכונים שונים וגרנו כל אחד בהוסטל שלנו. לאחר שסיימתי את המכון, הלכתי לעבוד במפעל צבאי חדש. שם קיבלנו חדר בדירה שבה נוכל לגור ביחד. נולדו לנו שני ילדים – בת ובן. אהבנו אחד את השני מאוד. אשתי נפטרה לפני 15 שנה. אני עדיין זוכר אותה ומתגעגע אליה מאוד.

לא עליתי לישראל. עבדתי כל החיים שלי באותו מפעל צבאי. מתוך 86 השנים שחייתי, עבדתי במשך 65 שנים. אני עדיין עובד שם ולא רוצה לשנות כלום. באתי לארץ לבקר את בני ואת בתי. הם גרים שם עם משפחותיהם כאן כבר ארבע שנים. היה לי טוב לבקר אותם, אבל אני מאוד אוהב את מה שאני עושה ברוסיה. כל החברים שלי כבר מתו מזקנה, ובמפעל אני מכבד את עצמי בסביבה מוכרת. אני גר בדירה ליד המפעל, שם השתקעתי עם סבתא לפני ארבעים שנה. יש הרבה דברים שמזכירים לי את אשתי המתה ואת התקופה שבה הייתי צעיר. אני לא רוצה לשנות שום דבר.

כשרק סיימתי את המכון וכבר עבדתי במפעל צבאי, גוייסתי למחלקה הראשונה של קוסמונאוטים בברית המועצות. רציתי מאוד להיות אסטרונאוט וניסיתי להיכנס לתחרות. באותה תקופה הדרישות לאסטרונאוטים היו גבוהות מאוד. היו מבחנים מאוד קשים לידע בנושאים מדעיים ומבחנים בריאותיים מאוד קשים. הייתי אז צעיר, מאוד חכם ומאוד חזק. עברתי את כל המבחנים בצורה טובה מאוד, אבל קיבלתי סירוב ברגע האחרון, שכן בברית המועצות לא יכלו יהודים להיות קוסמונאוטים. התעצבנתי מאוד. אני לא אוהב לזכור את הסיפור הזה.

יש לי הרבה הזמנות ומדליות, אבל אני לא אוהב להשוויץ ולכן ממעט להציג אותן.

הזוית האישית

סבא: התרגשתי לספר לנכד שלי את סיפור חיי וחשוב מאוד לדעת את העבר שלנו.

קיריל: נהניתי ללמוד על מה שקרה לסבא שלי בעבר ומה עבר עליו כל חייו.