מאגר סיפורי מורשת

שמי שמואל ברטר, נולדתי בשנת 1949 במדיאש שברומניה באזור טרנסילבניה. זה אזור אוסטרו-הונגרי שבו מדברים הונגרית, רומנית וגרמנית.

בחו"ל לא היתה לי משפחה כמעט חוץ מההורים, למרות שהיו לי שלושה דודים מצד אמא, והייתי בן יחיד. מצבינו הכלכלי, ביחס לאחרים היה טוב מאוד, למרות שזה לא התבטא באיזה בית מפואר, אבל כסף היה לנו כי אמא שלי היתה ספרית מאוד מצליחה והיו לה המון לקוחות.

עליתי לארץ כי כנראה שההורים שלי תכננו לעלות אחרי המלחמה כי הם לא הרגישו נוח ברומניה, ואבא שלי סבל מהיחס של הקומוניסטים, כי הוא לא רצה להיות חבר במפלגה הקומוניסטית, לכן לא אישרו לו ללמוד כמו שהוא רצה ולא אפשרו לו להיות באיזה שהוא תפקיד ניהולי. כי מי שיכול לנהל או להתקדם הם רק כאלה שהיו חברים בה. משום שאבא שלי הוא היה מאוד נגד, הם לא אהבו את המשטר הסגור והם רצו יותר חופש. ולכן אני והורי עלינו לארץ 1958

לאחר העלייה לארץ גרנו בקרית שמונה באצבע הגליל, שם קיבלנו דירה מאוד קטנה של חדר וחצי.

אבא שלי התחיל לעבוד בכל מיני עבודות, הוא עבד בקרן הקיימת ושתל עצים. לאחר מכן הוא הפך להיות בנאי. כשבנו מפעל טקסטיל בקרית שמונה, הוא התחיל לעבוד שם ולאט לאט התקדם והפך להיות מנהל הייצור שלהם. סבתא במקביל הקימה מספרה והייתה ספרית. הסתדרנו די מהר בארץ, ביחס לסביבה מצבנו היה טוב והייתה לי ילדות טובה באזור קריית שמונה. היום אני גר בישוב בגבע כרמל. גֶּבַע כַּרְמֶל הוא מושב באזור הצפון ליד עתלית השייך למועצה אזורית חוף הכרמל. היישוב הוקם בי"ט באב תש"ט, 17 באוגוסט 1949, על ידי עולים מתוניסיה וטורקיה. תחילה נקרא בשם "גבע הכרמל", בו השתמשו עד שנות ה-70. שמו של היישוב נובע משמו של היישוב הערבי שהיה ממוקם בסמוך, "ג'בע". (ויקיפדיה)

כאשר עליתי לארץ עברתו את השם שלי, האמת היא שאת השם הזה נתנו לי ברגע שהגעתי לאוניה שהפליגה לארץ. בחו"ל נקראתי פליקס אבל הפקיד בנמל הסתכל עלי וקבע ששמי יהיה שמואל.

טיפ לחיים: תשמע בקול הוריך ותגיע רחוק.

הזווית האישית

סבא שמואל: מאוד נהנתי לספר ליונתן את החוויות שלי מהעבר, ולהעביר את סיפורי הלאה.

הנכד יונתן: היה לי כיף ומעניין להשיב לסיפורים של סבא.