מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה שגיא, נולדתי בתאריך 27.2.1948 בבית חולים ׳שוויצר׳ בטבריה להוריי סוניה ומשה שטלצר שעלו מפולין ומהונגריה.

כאשר היה צריך להחזיר אותי ואת אימא שלי לקיבוץ, הייתה בעיה שאף אחד לא העז לנסוע דרך העיירה הערבית ׳צמח׳, מפחד שיהיו יריות, שהיו יורים מדי פעם על המכוניות העוברות בכביש. אחות הקיבוץ, שברשותה היה אקדח, התנדבה להתלוות לווטרינר, שהסכים לעשות את הנסיעה, וכך-  כשהיא יושבת עם האקדח אל מחוץ לחלון הרכב, הובאתי לבית התינוקות בבית זרע.

מבית התינוקות עברתי לפעוטון (גיל שנה), בגיל שלוש עברתי לגנון, ובגיל ארבע לגן. זיכרון שמלווה אותי מגיל הגן: טיילנו לפסי הרכבת של המסילה שעברה בכניסה לקיבוץ. לאורך המסילה פרחו חצבים רבים, וכולנו קטפנו אותם לקישוט הגן. "מיץ" (עסיס) החצב גורם לי לאלרגיה, וכך כאשר הגעתי חזרה לגן, היה לי פרח ביד ופריחה בכל הגוף. מאז ועד היום אינני נוגע בשום חלק של החצב.

בגיל שש התחלתי ללמוד בכיתה בבית הספר הקיבוצי, (עם אותם הילדים אמשיך ללמוד עד סיום י"ב). לכיתה ניתן שם שליווה אותנו עד סיום כיתה ו': "חבצלת" (עד היום כשכולנו כבר סבים, נשמרים ביננו הקשרים).

בגיל שלוש עשרה עם הכניסה לכיתה ז', התאחדה הקבוצה במסגרת משותפת עם ילדי קיבוץ שער הגולן במוסד החינוכי "בקעת כנרות". הקבוצה נקראה בשם "עופר". בבקעת כנרות הושם דגש על פעילות בתנועת הנוער "השומר הצעיר", שכללה פעילות ספורטיבית, חיי חברה עשירים ומגוונים, עבודה בענפי המשק בקיבוצים ולימודים.

השירות הצבאי

במסגרת הצבא הסדיר שירתי במשך כשנה בצנחנים בגדוד 890 עד סיום קורס מכי"ם. לאחר סיום קורס הקצינים, עברתי להדרכה בבית הספר לטיסה, עד לשחרורי מהשירות הסדיר. בשירות המילואים עברתי במספר יחידות חיל רגלים, כקצין מרגמות, עד לסיום השירות בגיל חמישים וארבע. במסגרת השירות הצבאי עברתי את המלחמות הבאות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. עשיתי אלפי ימי מילואים במהלך השנים, בחלק מהשנים הגעתי אף למאה ימי מילואים.

מקצוע ועיסוק

מקומות עבודה בהם עבדתי: מפעל פלסטיק "גולן" 1970-1972/ מטעים שער הגולן 1972-1981, בחלק משנים אלה כרכז הענף, משרד החקלאות כמדריך לגידולים סובטרופיים 1981-1985,מטעים שער הגולן 1985-1991, ריכוז משק שער הגולן 1991-1994, ריכוז משק קיבוצים פלך וכישור (חבל תפן) 1995-2004, ניהול כל בו לנופש שער הגולן 2004-2012, ממונה בטיחות בעבודה 2013- 2018 בקיבוצים אשדות יעקב איחוד ועין דור, נהג משאית מפעל "גולן" שער הגולן (במשרה חלקית) 2013-2018, ומשנת 2018 אני בפנסיה מלאה.

במהלך השנים מילאתי תפקידים בקיבוץ כרכז ועדת עבודה, רכז רכב, חבר במזכירות נרחבת במספר קדנציות. נטלתי על עצמי גם תפקידים התנדבותיים – יחד עם בתיה היינו אנשי קשר של שני "גרעינים" שהיו מיועדים לשער הגולן (מחניכי בתי הספר החקלאיים "הכפר הירוק" ו"ניר העמק"). בנוסף אימצנו למשפחתנו מספר רב של חניכי חברות נוער ומתנדבים שהיו בשער הגולן.

סיפורו של חפץ – שעון משנת 1900

החפץ הוא שעון משנת 1900 אשר עשוי מעץ, בקליט, ברזל וזכוכית. השעון נקנה על ידי סבא שלמה בשוק הפשפשים בווילס, כאשר נסע לבקר את נכדיו שגרים שם. השעון יוצר בשנת 1900 והיו מניחים אותו על אדן החלון, על שידה או על האח. השעון היה פריט משמעותי מאוד שהראה לבני הבית את השעה. בזמן מלחמת העולם השניה החביאו אותו כדי שלא יפגע והשתיקו אותו כדי שלא יתגלה. החפץ משמש היום קישוט בבית של סבא וסבתא, הוא מזכיר להם את ווילס שזה מקום משמעותי בשבילם, כי שם גרה הבת שלהם עם בעלה והילדים.

סיפורה של תמונה – אני בפורים בגן הילדים בשנת 1953

התמונה צולמה בפורים שהייתי בגן, בערך בשנת 1953, בקיבוץ בית זרע. אני הילד שעומד במרכז מחופש למלח. בנוסף בתמונה רואים את הגננת לילי קלאס ועוד שניים מילדי הגן. את התחפושות היו תופרות האימהות במשך מספר שבועות לפני חג הפורים. התפירה נעשתה בעבודת יד.

הזווית האישית

סבא שלמה שגיא והנכד ניתאי השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר מול גלעד בתשפ"ג 2023