מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שלום, שמי שלמה הרשקו. נולדתי בשנת 1949, בעיר יאסי ברומניה.

העיר שבה נולדתי היא עיר הבירה של מחוז מולדובה, היא עיר של אוניברסיטאות, השכלה גבוהה, רפואת שיניים, רפואה כללית, והרבה מאוד תחומי לימוד אקדמאים. היא עיר מפותחת שהייתה מפותחת גם שחייתי שם והיום עוד יותר.

ברחוב שגרתי בו היו הרבה יהודים, גרנו בבית פרטי עם חצר גדולה, וצמוד לחצר היה לנו בית כנסת, וכל חג היו מתפללים בבית הכנסת ליד החצר שלנו. היינו קהילה יהודית מחוברת ולמדתי בבית ספר יהודי שדיברו בו יידיש עד כיתה ג', אחרי זה המשטר הקומוניסטי ביטל את הבית ספר ועברנו לבית ספר רגיל, גם נוצרים וגם יהודים.

הבית שלנו היה בית פרטי עם שלושה חדרים די גדולים ומרתף. הבית לא היה מפואר אבל די נוח, למרות המספר הגדול של האחים והאחיות הסתדרנו, אבל לא היינו כולנו ביחד. שתי אחיותי הגדולות כבר עלו ל"פלסטינה" ואחר כך בממוצע היינו בערך שבעה איש כולל הורים בדירה. בנוסף היינו גם שלושה וארבעה ילדים בחדר, הבית לא היה מפואר אבל די נוח.

השכנות באיזור שלי הייתה טובה. כשהייתי ילד היו לנו משחקי חורף, בהם היינו גולשים על שלג עם מגלשיים בחורף, ובקיץ שיחקנו כדורגל ושוטרים וגנבים. הייתי בחלק מ"חבורה". היינו משחקים, הולכים לסרטים, לומדים ביחד, והולכים לבריכה ביחד. אנחנו כבר לא בקשר כי הם היו נוצרים, וכשעלינו לארץ הקשר בינינו נותק, אבל לפני כ-35 שנה בערך ביקרנו שם בפעם הראשונה מאז שעזבתי ונפגשתי עם כמה מהם. היה לנו מפגש מרגש ונהנינו.

אהבתי ללמוד. המקצועות האהובים עליי היו היסטוריה וחשבון. ההבדלים בין בית הספר שלמדתי בו לבין בית הספר שאתה לומד בו הם שבבית ספר שלי הייתה משמעת יותר הדוקה והייתה יראת כבוד למורים. לדעתי יותר טוב שהמשמעת הייתה הדוקה יותר, כל בוקר לפני שהתחילו הלימודים והמורה נכנסה או נכנס לכיתה היינו אומרים בוקר טוב ושרים את ההמנון. לא היינו מרשים לעצמנו להתחצף למורה. מי שהיה מתחצף היה יוצא מהכיתה ונשלח הביתה ליום-יומיים. שמרנו על כבוד למורים ובמקביל השקענו בלימודים כיוון שרמת הלימודים הייתה מאוד גבוהה.

כילד כולנו אהבנו מתנות ליום ההולדת, אבל המצב הכלכלי לא היה הכי טוב ברומניה ולכן מתנות טובות בימי הולדת לא היו, היינו מקבלים עפרונות, צבעים, מחברת, ספר או איזה משחק פשוט, אלו היו המתנות המקובלות.

אני האמצעי בין האחים והאחיות, היחסים ביני לבין האחים והאחיות שלי היו טובים, כשנולדתי הם זרקו אותי לתעלת ניקוז של מי גשמים מקנאה, אבל לאחר כמה זמן הקשר שלנו התחזק.

בגיל שתיים עשרה הייתה תחרות בכיכר העיר של קורקינט, אבל לא היה לי קורקינט, אז בניתי אחד מעשבים וגוף מעץ, למרות הכול זכיתי במקום שני. הייתי אמור לזכות ראשון אבל פסלו אותי מכיוון שהייתי יהודי, כי הפרס הראשון היה קורקינט חדש ולא רצו להביא אותו ליהודי. בין החברים שלי לא הרגשתי אנטישמיות וגם בין ההורים שלהם. איפה שכן הרגשתי את האנטישמיות הייתה בין חלק המורים ובציונים. המורים הורידו לנו נקודות. אחרי הכיתה השמינית עולים לתיכון. הייתה וועדת קבלה בתיכונים, ואם קיבלתי במבחן 8 וילד נוצרי היה מקבל 7, היו מקבלים אותו ולא אותי. אחיי הגדולים הרגישו את זה יותר במקום העבודה שלהם.

העלייה לישראל

עזבתי את רומניה בגיל ארבע עשרה, הייתה לי חברה ברומניה אך נפרדנו כשעליתי לארץ.

לילד בגילי לעבור ממקום שהוא גר בו וחונך בו שיש לו חברים, מכיר את שפת האם,  להתנתק מהכול, ולבוא למדינה אחרת עם שפה אחרת, ועם תרבות אחרת, ללא חברים. ולהתחיל למצוא חברים זה לא פשוט, שלא יודעים את השפה. אבל אני אישית התאקלמתי די מהר. רציתי להיטמע עם שאר האנשים. אחיותי שהיו כבר בארץ עזרו לנו להתאקלם. גרנו בבני ברק.

תחנות משמעותיות בבגרות

זוגיות

הכרתי את אשתי במסיבת חנוכה בתיכון, שהגעתי לתיכון שבו היא למדה, בגבעתיים. בפגישה הראשונה שלנו הלכנו לסרט שלגיה ושבעת הגמדים והיה מאוד מצחיק. הצעתי לה נישואים בבית קפה, שאלתי אותה אם היא מוכנה להתחתן איתי. הנישואים נערכו באולם בית כנסת ישרים. הזיכרון המיוחד שיש לי מהיום הזה הוא שאני הכנתי את הכיבוד לאורחים. היה מקובל לצאת לירח דבש, בדרך כלל היו נוסעים לנהריה.

לא הייתה מתנה מיוחדת שקיבלנו לנישואים (או מתנה שריגשה אותנו במיוחד),המתנות שזכורות לי הם קומקום, כוסות, צלחות, ומגהץ. לא היה מקובל לתת כסף בזמן הזה.

בתחילת הנישואים גרנו אצל אחותה של מרים (אשתי) ומאוחר יותר עברנו לשכונת יוספטל בכפר סבא. התפרנסנו מהשירות הצבאי שלי, ואחרי שהשתחררתי עברתי למסחר ומרים עבדה כפקידה. התחומים המשותפים שהיו לשנינו הם לטייל. אהבנו ללכת לבתי קפה, מסעדות, הצגות, טיולים, וקולנוע. נקודות החוזק שלנו היו האהבה שלנו אחד לשני, בנוסף מאוד אהבנו את המשפחה.

הורות

הפכתי להיות אבא בגיל עשרים. אחד מהחלומות שלי שהצלחתי להגשים הוא להקים משפחה מוצלחת.

הערכים שחשובים להעביר למשפחתי הם יושר, אמינות, התמדה ולאהוב אחד את השני כך שהמשפחה תמיד תהיה ביחד. הערך הכי חשוב שיהיה לי להעביר למשפחתי הוא התמדה ושילכו בדרך הישרה. כך הם יצליחו להגשים את היעדים שלהם.

שירות צבאי

הדבר שהיה מאפיין אותי בשירות הצבאי שלי הוא נאמנות להגנת המולדת ועזרה לזולת. רוב השירות שלי היה רחוק מהבית. בהתחלה הייתי בחיל השריון ואחר כך עברתי למודיעין.

 בתקופת השרות הצבאי

השירות עזר לי בעיצוב האישיות שלי, הדבר שלמדתי מהשירות הוא שהכול אפשרי ושניתן להשיג כמעט הכול אם יש רצון והתמדה. תרמתי למדינה קצת במלחמת ששת הימים. עזרתי יותר במלחמת יום כיפור וביחידה מיוחדת לחקירות.

לימודים ועבודה

רוב שנותיי עבדתי בתחום הביטוח, לא היו הרבה שיקולים שלקחתי שרציתי לבחור את העבודה שלי, הסיבה שבחרתי בעבודה שלי היא שאהבתי את תחום את הביטוח, ההישגים המשמעותיים שהשגתי מלימודיי הם ידע רב, הסמכה ורישיון להיות סוכן ביטוח. עשיתי קורס משפטים באוניברסיטת "בר אילן" וקיבלתי תעודת לחוק הפיצויים לנפגעים ובימים אלו אני עובד כסוכן ביטוח.

המשפחה שלנו בטיל שורשים ברומניה בשנת 2017:

הזוית האישית

עומר: מאוד נהנתי לעבוד עם סבא שלי, שמחתי להיות איתו בזמן איכות וללמוד עוד על השורשים של המשפחה.

שלמה: היה לי חשוב להשתתף במיזם ולשתף בחוויות מהעבר שלי.