מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר, ומתעדת במסגרתה את סיפורו של סבי, משה פרץ.

סבא משה סיפר לי בהתרגשות, איך ההורים שלו עלו ארצה: בשנת 1949 החליטו הוריו של סבא לעלות לארץ ישראל באונייה. החיים באונייה היו קשים והצפיפות הייתה רבה. כשהגיעו לנמל חיפה הועברו מיד למחנה אוהלים שנקרא ״שער העלייה״, כי דרכו עברו רוב העולים לישראל.

החיים במחנה היו קשים ובמיוחד בלילות החורף הגשומים והסוערים, תחת גשם זלעפות ורוחות שסחפו את האוהל. את המזון קיבלו בהקצבה. תוך כדי כך גייסו את אביו של סבא לצבא כדי להילחם נגד הערבים שיתקפו במלחמת העצמאות, כך שהאימא ושני האחים הגדולים שלו נשארו ללא עזרה.

לאחר ימים רבים, הגיע אביו עם משאית צבאית ואסף את משפחתו. הם הגיעו למקום שנקרא עבאסייה. לימים שונה השם ליהודיה ומאוחר יותר, ליהוד. לאחר שמצאו בית נטוש בעבאסייה, חזר אביו לצבא כדי להילחם בלטרון. אמו נאלצה לפנות את ההריסות, כדי שיהיה להם קורת גג. כדי לשתות נאלצו ללכת ברגל כקילומטר כדי לשאוב מים מהבאר בעזרת דליים. את המזון ליקטו מהשדות ועם קצת עזרה של המדינה.

לאחר שאבא של סבי חזר מהצבא, הוא בנה חנות קטנה שבה הוא מכר קפה, תה, גלידות, ועוגיות תוצרת בית. לאחר תשע שנים קנו חנות גדולה יותר שהפכה לבית קפה. גם סבא נאלץ לעזור לפרנסת הבית, כשהיה בן שמונה הוא כבר הכין מאות כוסות קפה ביום ופעם בשבוע נסע לתל אביב לקנות קפה.

החיים ביהוד של אז היו קשים. את הכביסה כיבסו בפיילות ופעם בשבוע היה יום כביסה. בבית שלו, בתקופה ההיא, לא היה חשמל ולא טלפונים והיו מדליקים פרימוס כדי שתהיה להם תאורה, כדי לבשל השתמשו בפתיליות.

סבא שלי למד בבית הספר אך לא היה לו ילקוט כי לא היה כסף לקנות, אלה שקית מבד. סבא שלי היה קם כל יום יחד עם סבתא שלו בשעה 06:30 בבוקר כדי להגיע לבית הקפה מוקדם ולחמם מים בפתיליה כדי להכין קפה ותה ללקוחות שהגיעו עם האוטובוס הראשון.

בתקופת סבא שלי היה צריך לשלם כסף כדי ללמוד אך לאמו לא היה כסף לשלם, כי אביו נפטר כשהיה בגיל שלוש עשרה. לכן הוא נאלץ ללכת לעבוד במפעל של חלווה. מנהלת בית הספר, שמה היה נחמה, האמינה ביכולות הגבוהות של סבא שלי ללמוד ולא ויתרה לו: היא עזרה לו לסיים את הלימודים. בתיכון וגם קנתה לו ספרים וחומרי לימוד כמו: מחברות, כלי כתיבה, וכדומה…

לאחר כשנתיים הוא הלך ללמוד בפנימייה צבאית עד לגיוס. בגיוס הוא התקבל לקורס טיס אך לאחר כארבעה חודשים הוא פרש מהקורס. לאחר השירות הצבאי הוא הלך להשלים את מבחני הבגרות. בגיל 25 הוא התחתן עם סבתא שלי, כוכבה, שהייתה עתודאית. הם הקימו משפחה עם שלוש בנות. אחת הבנות היא אימא שלי (עמית המתעדת), שקוראים לה דקלה.

היות והמצב הכלכלי שלהם היה קשה, סבא נאלץ לדחות את הלימודים האקדמאים שלו, ורק אחרי גיל שלושים הוא הלך ללמוד כדי להשלים את התואר. הוא עבד תקופה מסוימת כמתכנן חשמל ולאחר מכן הלך לתחום ההוראה (מורה) בתיכון ומרצה במכללות.

היום סבא שלי בפנסיה יחד עם סבתא שלי, מחכים שהקורונה תסתיים כדי לחרוש את העולם.

משפחת פרץ

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". התכנית נערכה בבית הספר המשתלה בתל אביב, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה אלונה מייזל.