מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל אשכנזי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ותיעדתי את סיפורו של סבי, יהושע (שיקו) אשכנזי.

סבי יהושע, נולד בבולגריה בשנת 1922. סבתי רבקה, (בקי) לבית אדג'ובל נולדה גם בבולגריה בשנת 1929.

הנאצים פלשו לבולגריה בשנת 1943, וסבי נשלח למחנות עבודה. כשרצו להעלות את יהודי בולגריה לרכבות המובילות לאושוויץ מלך בולגריה בזמנו שיחד את הקטרים המובילים את הרכבת ושחרר את כל היהודים והשיט אותם בספינות גדולות לארץ ישראל, סבי עלה לספינה יחד עם אשתו, (סבתי) ומשפחתו, משפחתה של סבתי עלתה בספינה אחרת.

סבתא בקי וסבא שיקו בצעירותם

כשהגיעו לארץ גרו כולם יחד בדירה אחת בת ארבעה חדרים ביפו, סבי ואחיו חיים היו צריכים ללכת לעבוד ולעזור לפרנסת הבית, כעבור כמה שנים עברו לחולון וגרו צמוד למרכז כל זוג עם הדירה שלו, בזמן הזה דודתי שרה ואבי ניסים (ניקי) נולדו, כשהיו מבוגרים יותר סבי וסבתי פתחו סנדוויצ'יה והיא הייתה האושר של סבתי (לפי הסיפורים של דודתי).

סבתי בקי אשכנזי בסנדוויציה שהיתה בבעלותם

סבתי הייתה כולה אור לסובבים אותה, ותמיד דאגה שכולם יהיו שמחים ושלא יחסר כלום. לפי סיפוריה של דודתי היא תמיד דאגה למנקה הרחובות שבאופן קבוע עבר שם.

סבי וסבתי היו סוחבים שקים של אוכל לאוטובוס כי לא היו מכוניות וכשאנשים היו מפנים לה את המקום הייתה אומרת: "לא, לא, תנו לבעלי לשבת". הם היו לוקחים את השקים ומסדרים בחזרה את הסחורה, כדי שלא יתקלקל ולאט לאט החנות גדלה עוד ועוד. לסבי וסבתי היו המון קשיים בדרך אך הם לא ויתרו על האהבה ונשארו יחד.

סבא שיקו וסבתא בקי

בשנת 2014 סבתי נפלה ממיטתה, היא חטפה זעזוע מוח ונפטרה. כעבור כשבועיים סבי נפטר מדיכאון כי התגעגע לסבתי יותר מדי. בזמן הזה אני הייתי ילדה בת חמש שבדיוק סיימתי את גן החובה ועמדתי לעלות לכיתה א'.

במקום למכור את הדירה של סבי וסבתי, עברנו לגור שם ומאז אנו גרים בדירה הישנה ומלאת הזיכרונות הזו. אני זוכרת שכשאבא שלי פרסם את מותו של סבי אחרי מותה של סבתי הוא כתב בפייסבוק:

"בחייהם ובמותם לא נפרדו!"

הזוית האישית

יובל: אני חושבת שלמדתי יותר על העבר שלי, הרי כמו שדודה שלי אומרת: "בלי העבר שלך מי אתה?" ואני יותר מעריצה אותם, את סבי וסבתי, משהערצתי בעבר.