מאגר סיפורי מורשת

שמי שי שידר ואני מספר על סבא רבא שלי, שמעון שידר. הוא נולד בברית המועצות בעיר איזסלב בשנת 1927. להוריו קראו איכל ופנינה שנולדו באימפריה הרוסית. היו לו שלוש אחיות ושלושה אחים. הוא למד בבית הספר מספר 3 (בברית המועצות לא היו שמות אלא מספרים). הוא נפטר בשנת 2021.

מלחמת העולם השנייה

בגיל 14, בשנת 1941, העבירו אותו ואת משפחתו (שלא כללה את אחיותיו משום שהיו גדולות כבר ועבדו בארצות אחרות) למקום "מיוחד" ליהודים (כמובן שזהו הגטו). לא נתנו לנו לצאת ולכן רק מתי שאביו עבד, יצא איתו ועזר לו בעבודתו (הוא היה צבעי). כך היה למשך פחות משנה. יום אחד, הוריו גילו שהגרמנים מוציאים מהגטו בקבוצות את היהודים ורוצחים אותם. כאשר הגיע תורם, אמו החביאה אותו ביחד עם כמה מחבריו במרתף מוחבא והלכה ביחד עם שני אחיו הקטנים ואביו למכונית שחיכתה ליד. לאחר יום של שהותו שם, יצאו הוא וחבריו מהמרתף והם הצליחו לברוח מהגטו דרך החור שחפרו במשך שהותם בגטו. הם ברחו לבית הקברות הסמוך לגטו. שם פגשו חברה של אמו שבמשך חודש האכילה והשקתה אותם. כאשר נודע להם היכן הפרטיזנים נמצאים, הוא וחבריו יצאו לדרך ארוכה ולאחר חודש הגיעו אליהם.

הצטרפות לפרטיזנים

לצערם, לפרטיזנים היה כלל חשוב מאוד: ללא נשק לא תוכל להצטרף לפרטיזנים. למזלם, באותו לילה תקפו את הפרטיזנים תומכי היטלר הפולניים, ולאחר הקרב, הוא וחבריו לקחו את הנשקים של המתים וכך הצטרפו לפרטיזנים. שמעון וחבריו השתתפו בהמון קרבות עם הפרטיזנים. באחד הקרבות ירו בו אך הכדור נתקע בתוך הגוף ולא הרג אותו עד מותו. לאחר השתקמותו בבית החולים בשנת 1943, הוא הפסיק להיות פרטיזן.

לאחר המלחמה

משנת 1943 עד 1952, הוא ניסה את עצמו בכמה תחומים של עבודה, כגון: טכנאי מטוסים צבא, מוכר, שומר, ועוד. בשנת 1946 הוא התחתן ושנה לאחר מכן, נולד להם בן ושמו שי. בשנת 1954, נולדה להם בת ושמה פולינה. משנת 1956 עד שנת 1960, הוא למד באוניברסיטה. משנת 1953 עד שנת 1982, היה מנהל של אנשים שעבודתם לבדוק מוצרים וחנויות. בשנת 1985, נהיה פנסיונר ובשנת 1993 עלה לישראל. מעלייתו לישראל ועד מותו, עזר לניצולי שואה כמוהו ולחיילים שנלחמו בשואה.

הזוית האישית

סבא שי: אני נהניתי ללמד את נכדי על אבי ולהיזכר בדברים שסיפר אבי.

דור המתעד: הסיפור היה מרתק. למדתי הרבה מאוד דברים חדשים על סבא רבא שלי שלא ידעתי עליהם קודם.