מאגר סיפורי מורשת

שמי ספיר צויבל ולצורך תכנית הקשר הרב דורי, סבי צבי מנדל העלה על הכתב את סיפור חייו בארץ ישראל. וכך הוא מספר:

"השם שלי זה צבי מנדל, על שם הסבא מצד אימא והסבא מצד אבא. נולדתי בישראל בעיר רמת גן. גרנו ב"שיכון מזרחי", שמצד אחד היה שורת בתים של חיילים משוחררים שהיו עובדי כפים, ומהצד השני של הרחוב אנשים בעלי מעמד גבוה, לא הייתה הרגשה של הבדלי מעמדות. שיחקנו עם כל הילדים של השכונה – עשירים ועניים ביחד. הדירה שבה התגוררנו הייתה בת שני חדרים מטבח ומרפסת. אימא, אבא ואנחנו ישנו בחדר אחד והסבתא בחדר השני. לאחר מספר שנים ההורים הרחיבו את הדירה. בית הכנסת שנקרא "ביכנ"ס שיכון מזרחי נוסח אשכנז" היה ממוקם בתוך הגן שהיה בשכונה. לאבי קראו מיכאל, לאמי פני ולאחותי מרים. אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד בבניין. לבשנו בגדים פשוטים, כיון שגדלנו בארץ לא הייתה בעיה של הישרדות כמו בקהילות היהודיות שהיו באירופה בתקופת השואה.

חבריי היו מהשכונה ובהמשך מבני עקיבא מהשבט, שיחקנו כדורגל, שחמט, טניס שולחן, גולות, גוגואים, קלאס, רכבנו על אופנים, משחקי קלפים מותאמים לדמויות באותה תקופה. בילדות לא היו לי שעות פנאי, תמיד היינו עסוקים אם במשחקים בחוגים ובקריאת ספרים.

למדתי בבית ספר "שלום" ברמת עמידר, מחזור ראשון. מערכת היחסים עם המורים הייתה סבירה. היה מרחק וכבוד למורים שלא קיים היום. זו הייתה תקופה שונה מהחינוך הפתוח שניתן היום לתלמידים. לבית הספר הגענו בתלבושת אחידה, היו טיולים ומסיבות עם החברים. החינוך בבית הספר היה מאוד נוקשה. לא אשכח שהמנהל היה נותן עונשים כמו להעתיק טקסטים שלמים ולפעמים היו גם מכות, כי כך זה היה נהוג בתקופה זו. המקצועות שאהבתי ללמוד היו מקצועות הקודש וגאוגרפיה, המקצוע שהתקשיתי בו היה אנגלית כי המורה לא ידעה ללמד מקצוע זה.

הייתי חבר בתנועת "בני עקיבא" סניף רמת גן גבעתיים ולימים קומונר של אותו סניף. התעניינתי ביצירה ובמשחק. בנינו מיקרוסקופ, אוניית קיטור ומטוס מקלקר. היינו ב'בית התלמיד' שלוש פעמים בשבוע לחוגים, אם זה ריקודי עם, בניית טיסנים, למידת שירים ושיעורי בית.

אהבנו שירים ישראלים ידענו את המילים ואני זוכר עד היום, זמרים כמו "שלישיית גשר הירקון", הדודאים, הפרברים, הגשש החוור, בצל ירוק ועוד. את השירים שמענו בקסטות בטייפ או בתקליטי ויניל במכשיר המיועד לכך. שני מכשירים אלו כבר לא קיימים היום. אמצעי התקשורת היו טלפון בבית עם חוט, ופיתחנו מכשיר עם קופסאות טבק שהיה אפשר לתקשר אתו.

הכרתי את אשתי בחתונת אחד השכנות, אימא שלה הייתה חברה של אימא של אשתי. מערכת היחסים עם ההורים שלי הייתה טובה מאוד מכיוון שהם היו שורדי שואה הם רצו שיהיה לנו הכי טוב. הייתי נוסע אתם לדודים והיינו מדברים על חוויות לימודים ועל עוד נושאים שביקשו לשמוע ממני. אבי ואמי לא היו צריכים לדאוג למשמעת כי הייתי ילד טוב. בחופשים הייתי עובד בבניין כדי שיהיה לי כסף ולא אצטרך לקחת מההורים, אמי, כאמור, הייתה עקרת בית והדאגה לפרנסת הבית הוטלה על אבי שנאלץ לעבוד קשה שלא יחסר לנו כלום.

היום אני נשוי, יש לנו שני ילדים ותשעה נכדים. בני גר בגבעת שמואל ובתי בהתנחלות ברוכין.

הזוית האישית

סבא צבי: נהניתי לעבוד יחד עם ספיר על הסיפור לתכנית הקשר הרב דורי. אני חושב שזהו מפעל חשוב שבו דור המייסדים מספר לנכדים את סיפור חייו בתקווה שהנוער לא ישכח כיצד בנינו את המדינה.

ספיר הנכדה: מאוד התרגשתי לשמוע את סיפורו של סבי צבי מנדל. ללא ספק יש הבדלים רבים בין התקופה של אז לבין התקופה שלנו היום אבל מה שחשוב הוא ללמוד על הערכים שמוריש לנו הדור של סבא צבי, שלמרות הקשיים שעברו – חשוב שאנו נמשיך במפעל חייהם.