מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי פדריקו פיטרה נולד ב 01.03.1947. בסספניה צ'אכו ארגנטינה.

להוריו קראו לארבין פיטרה ומריה פיליפ. הם היו בסך הכל חמישה אחים: סטבן פיטרה, לידיה פיטרה, וונססלבו פיטרה, ארנסטו פיטרה כולל סבא שלי פדריקו פיטרה.

להורים של סבא שלי היתה חווה, בה הוא התגורר וגדל, ולבסוף רכש חווה משל עצמו, סך הכל הוא גר שם ארבעים שנה. תקופת הנעורים שלו עברה בחווה. בחווה היה כל מיני חיות כמו פרות, סוסים, כבשים, ותרנגולות, בהן היה צריך לטפל להאכיל, לנקות ולחלוב. סבא שלי מגיל מאוד צעיר עזר במשק הבית.

בגלל המיקום של ביתו בית הספר העירוני, היה רחוק מהחווה. לכן למד בבית ספר קטן עם ילדים שגם גרו בחוות הקרובות. בילדות שלו הוא היה חולה הרבה לכן הוא נשאר כיתה. לאחר בית הספר היסודי סבא שלי נאלץ להישאר בבית, ולעזור במשק הבית, ולכן לא למד בחטיבה ובתיכון. סבא שלי והחברים שלו היו נפגשים אחרי בית ספר, ומבלים יחד, ולפעמים היו הולכים לחווה לעבוד להאכיל את החיות ולטפל בהן.

כשהיה בן שש עשרה, הוא כבר עבד במאפיה, ויום אחד הגיעה סבתא שלי מהעיר בה גרה, היא נכנסה למאפיה, והכירה את סבא שלי. לאחר מכן הם התחילו להיפגש ולהכיר טוב יותר, ולבסוף הפכו להיות בני זוג . בשנים שהיו בני זוג, היה להם די קשה להיפגש מפני שלא היה נהוג שגבר ואישה יפגשו ביחידות, אז הם היו נפגשים בסתר. סך הכל הם היו בני זוג במשך שבע שנים. הם החליטו להתחתן ב – 19.09.1960. החתונה התרחשה בחווה הם הזמינו כמאה אנשים לחתונה ושם סעדו יחד ונהנו.

לאחר מכן, הם החליטו להקים משפחה, ולאחר שנה נולד ילד ראשון נורבי הדוד שלי. לאחר שנה נולד אבא שלי קלאודיו, ורק אחרי שבע שנים נולד חבי הדוד שלי. גידול ילדים במקביל לטיפול במשק הבית היה מאתגר.

כשאבא שלי ואמא שלי סיפרו שהם החליטו להתחתן, הסבים שלי מאוד שמחו, והיה להם מאוד שמח בחתונה, ובאותה שנה גם הדוד שלי נורבי התחתן. כשהורי אמרו לסבים שלי שאמא שלי בהריון הם שמחו מאוד, וכשאחותי נולדה, הסבים שלי היו באים ושומרים עליה, ובהמשך גם על אחותי השניה.

חלק בחיים של סבא וסבתא שלי, שהיה מאוד קשה, היה כשאבא שלי אמר לסבים שלי, שהוא ומשפחתו הולכים לעלות לארץ, זה היה ממש לא קל. היו לילות שהם לא ישנו כי זאת היתה הפתעה בשבילם. אבל הם עם כל  הכאב שלהם הם כיבדו את ההחלטה. עוד מקרה קשה לסבא שלי היה פטירתם של הוריו. עכשיו סבא שלי מבוגר יותר הוא חווה כאבים עקב העבודה הקשה. סבא שלי כבר יצא לפנסיה, כבר לא עובד, הוא עבד עד גיל שבעים ושתיים, וכרגע עובד בבית עוזר במה שאפשר. הזוגיות שלו ושל סבתא שלי מאוד טובה, הם כבר שישים ושלוש שנים ביחד. הם עוזרים אחד לשנייה והם האדם שתמיד שם, להקשיב לעזור ולתמוך אחד בשנייה.

סבא שלי אוהב להכיר מקומות חדשים ובמהלך חייו טייל בהרבה מקומות. כשאני ומשפחתי באים, אנחנו ושאר המשפחה מטיילים במקומות שונים בארגנטינה, לדוגמא בפעם האחרונה שטסנו טיילנו בפרגוואי ומשם לקוריינטס, ולפני חמש שנים טיילנו בסלטה, חוחי, טוקומן וסנטיאגו דל אסטרו.

הקשר המשפחתי מאוד חשוב למשפחה שלנו. למשל הבן הצעיר יותר של סבא שלי, גר קרוב יותר והם נפגשים כמעט כל יום. ועם הבכור שגר בעיר אחרת, נפגשים לפחות פעם בחודש. איתנו לעומת זאת בגלל המרחק, אנחנו מתקשרים בשיחות טלפון או בשיחות וידאו. כרגע הסבים שלי מנסים להנות יותר מהמשפחה, ומהטוב שיש והם שמחים איפה שהם.

הזווית האישית

שיראל: אני בחרתי לראיין את סבא שלי מפני שהרגשתי מרוחקת ממנו בזמן האחרון, הרגשתי שאנחנו לא מדברים מספיק. ואני חושבת שלדבר איתו עליו, יקרב ביננו למרות שאנחנו רחוקים. מאוד נהנתי לעשות את העבודה הזאתי אני חושבת שהיא קירבה בנינו מאוד.