מאגר סיפורי מורשת

שמי עמיקם גוטמן. נולדתי במושב בית שערים בשנת 1948.

יש לי שני אחים גדולים, לאחותי הגדולה קוראים חנה, ולאחי הגדול קוראים אילן. גדלנו בצריף שהיו בו שני חדרים, אחד להורים ואחד לילדים, לי היה קשה לגור בצריף, בגלל שהצריף היה מאוד קטן. כשהייתי קטן, בן שנה וחצי אימי הייתה בניתוח כמה שבועות, ואני שחקתי מתחת לחבלי הכביסה המתוחים ליד הצריף. אחותי הגדולה חנה, הייתה באותם רגעים ליד הברז, והשקתה את עץ התות שעשה צל על כל החצר והצריף.

בחורף כשירד גשם דלפו מים מהגג ובגלל הרעש לא הצלחנו לישון. לאחר לילה גשום  כשיצאנו מהצריף הכל היה בוץ.  בלילה כשאחי ואני כבר ישנו במיטות שלנו בצריף, אחותי חנה הייתה עדיין ערה, התרנגולות כבר נמו על השלבים בלול, הפרות רבצו והעלו גירה בשלווה ברפת. יללות התנים נשמעות מכיוון שדות נהלל.

בשנת 1952, בנינו בית ובו יש חמישה חדרים והיום הבן שלי עם המשפחה שלנו גרים שם. באותה שנה כמעט כל החורף ירד שלג וכשהיינו הולכים לגן אבא שלי היה לוקח אותנו עם מזחלת, ועם הסוס והיה לנו קר נורא. ליד החדר של הנכד השלישי שלי(עדי) היה עץ גויאבה שמת מקור  ואבא שלי נאלץ לעקור אותו עם הטרקטור ואני בכיתי מאוד כשעקרו אותו.

אני אהבתי מאוד את החקלאות. התפרנסנו מהגידולים שלנו בחקלאות שהם חסות, כרוב, עגבניות ופרדס של אשכוליות. במשק שלנו היה לנו גם לול עם המון אפרוחים ותרנגולות, היתה לנו גם רפת עם המון פרות ועגלים קטנים, שהיינו מכניסים את היד שלנו כדי לתת להם חלב. אני זוכר שהייתה פרה שליקקה לי את הראש.

למדתי עד כיתה ג' בבית ספר בבית שערים, ועד כיתה ח' למדתי בנהלל בתיכון האזורי. בהמשך למדתי בבית ספר מקצועי במגדל העמק.

התגייסתי לצבא ושירתי ביחידה קרבית היה לי שם נעים עם החברים, אבל היה לי קשה להילחם.

שנה לאחר הצבא התחתנתי עם סבתא ישראלה ז"ל, שהיא הייתה אחות בבית החולים בעפולה, במחלקת אף אוזן גרון ושם עבדה כאחות במשך ארבעים וחמש שנה. סבתא נולדה ברומניה בעיר שנקראת טולצ'ה, בגיל שמונה עשרה היא עלתה לישראל, ולפני שבע שנים נסענו לטיול שורשים ברומניה, ושם ארחו אותנו בבית הספר התיכון שלה, והראו לנו תמונות כשהיא למדה בבית הספר.

לפני הצבא אני התחלתי לעבוד במשק,  אהבתי בעיקר לטפל באפרוחים ובעגלים הקטנים, והייתי צריך להאכיל אותם. כשהשתחררתי מהצבא עבדתי בנווה יער במרכז מחקר לחקלאות, ועשינו מחקר על גידול אגסים. לאחר הניסוי פוטרתי על כך שניצלתי את המידע הממשלתי למטרות פרטיות. לאחר מכן התקבלתי לבית ספר לחרטות ומסגרות, כשסיימתי הלכתי לעבוד במפעל ששמו סולתם, עד אחרי מלחמת יום הכיפורים.

ב 1973 אבא שלי אמר לי שאם אני לא אבוא לעבוד במשק הוא מוכר את כל המשק. לא רציתי שימכור את המשק שלנו שכל כך אהבתי, חזרתי למשק,  ומאז אני עובד במשק.

היום אני סבא לחמישה נכדים מתוקים. אלה בת עשרים , אלון בן תשע עשרה, עדי בן ארבע עשרה, הילה בת אחת עשרה, ונויה בת שמונה.

תמונות מילדותי בבית שערים

הזווית האישית

הילה: אני מאוד נהנתי ללמוד על העבר של סבא שלי, ולשמוע את סיפוריו על הילדות במושב.

סבא: אני נהנתי מאוד לספר להילה את הסיפור על החיים שלי, בצריף, בצבא ובהמשך במשק במושב.