מאגר סיפורי מורשת

(1963 – 1945) שנות הילדות והנעורים

נולדתי ביום ה' באייר תש"ה (1945) בירושלים המערבית, בבית חולים הדסה בשם עַזְגָּד. עזגד הוא שם מיוחד מאוד, בארץ היו ארבעה אנשים בשם עזגד, אחד מהם אישה!

אני כפעוט

הוריי בחרו בשם זה בצורה מאוד "סינתטית", הוריי אהבו שמות שבהם יש "ע ו-ז" כי הם נשמעו להם עבריים. אצלנו בבית ציינו תמיד ימי הולדת עבריים, ביום הולדת השלישי שלי הכריזו על הקמת המדינה וכשהייתי ילד הייתי בטוח שהמדינה ניתנה לי כמתנת יום הולדת.

המשפחה עברה לתל אביב, וזמן לא ארוך אחר כך עברנו לשיכון חדש אשר נקרא "צהלה", כי אבי היה בצבא. שם גדלתי כל הילדות, זה היה מקום נחמד לגדול בו. זה היה שיכון קטן, כל הכיתה שלי, מה שהיום נקרא שכבה, היו 22 ילדים, ועברנו ביחד את כל בית הספר היסודי (עד כיתה ח'). היה נחמד לגדול בשיכון קטן כי הכרתי הרבה מאוד ילדים, לא רק בגילי. היינו נחשבים לשיכון מרוחק, כי היינו מעבר לירקון! הייתה פעם אחת בחורף שהירקון עלה על גדותיו, האוטובוסים לא יכלו להגיע לצהלה, אז לא למדנו! משחקי הילדות בתקופתי היו שונים מאוד מהיום. היינו מבלים את אחר הצהריים בחוץ, שיחקנו "פינות", רכבנו על אופניים ושיחקנו מחניים. לפעמים הייתי הולך למגרש עם חברים ומשחק טניס.

כאשר עברתי לתיכון, רוב חברי עברו לתיכון החדש בתל אביב, ואני ל-"עירוני ד". הוריי לא ממש שאלו אותי, כי אחי הגדול ממני בשלוש שנים למד שם. זה היה תיכון מצוין, אך אני חושב שזאת הייתה שגיאה לנתק אותי מחבריי. היינו יוצאים כל יום מוקדם בבוקר כדי לנסות לתפוס "טרמפ". לביהת הספר, ויצא לא פעם שהייתי נוסע עם יצחק רבין, אשר גר בצהלה, לבית הספר. באמצע כיתה י' עברנו כל המשפחה לאשקלון. אבי עבד באשקלון כבר כמה שנים, כמנהל מפעל צינורות למוביל הארצי, וזה היה לו לא קל לנסוע כל יום מצהלה לאשקלון. לכן, המפעל בנה לנו בית ועברתי לתיכון באשקלון.

(1973 – 1963) גיוס, חתונה ומלחמה

בגיל 18 התגייסתי. כמו שאמרתי, אחי דודי היה גדול ממני בשלוש שנים, והוא, כמו אבי, שירת בשריון, וכך גם אני. הטירונות היתה מאמץ קשה וארוך, אבל יותר מאוחר כאשר התחלנו לעבוד עם טנקים ולהתאמן עליהם, מצאתי את עצמי קצת יותר, כי מאז ומתמיד אהבתי טכניקה ומכניקה. השירות לאחר מכן מאוד התאים לי, ופגשתי בדרך גם כמה אנשים מעניינים. לכן חתמתי קבע לכמה שנים, והדרכתי קורס לקציני שריון, והשתחררתי. כמעט בדיוק שנה אחר כך פרצה מלחמת ששת הימים, ומצאתי את עצמי באותה יחידה שדודי אחי היה בה, והיינו ביחד לאורך כל מלחמת ששת הימים. בדיעבד זה היה נפלא, מכיוון שהיינו יכולים להתעדכן אחד עם השני ולבדוק שהכל בסדר במהרה. המלחמה הייתה הרבה יותר מוצלחת מבחינתנו מזאת שבאה שש שנים אחר כך, מלחמת יום הכיפורים.

מלחמת יום הכיפורים פרצה בהפתעה מוחלטת, והייתה מלחמה מאוד מאוד קשה. במיוחד בהשוואה אגואיסטית שלי, אלו היו שני עולמות שונים לגמרי. במלחמת ששת ימים הייתי משוחרר רק שנה, הייתי ילדון בן 22, לא נשוי ובלי ילדים. הסתכלתי על כל המלחמה הזאת כתרגיל סיכום לתקופה שבה הדרכתי. במלחמת יום כיפור כבר הייתי נשוי והיה תינוק בבית, עידוליק (עידו) אבא שלך (של נגה).  יומיים אחרי שפרצה המלחמה אני נפצעתי, עברתי ניתוח קטן בבית החולים ושוחררתי הביתה לאחר כמה ימים. כשניסיתי לחזור לגדוד שלי, אמרו לי שאחי נעדר, ואכן הוא נהרג.

קצת לפני המלחמה, הכרתי את סבתא גלי (ז"ל) והתחתנו. בשנת 1972 נולד אביך, בגני צהלה. הייתי אמור להתחיל לעבוד כמהנדס ב"מגדלי אשדוד", יום אחרי שפרצה המלחמה.

(2021 – 1973) עבודה ומשפחה

כשנגמרה המלחמה התחלתי לעבוד ב"מגדלי אשדוד", ובשנת 1975 נולד דדי (דוד).

ילדיי

אחרי זה עברתי לעבוד באסם, הייתי שם חצי שנה בערך. התחלתי לעבוד על משימה שניתנה לי, והסתמכתי על רכיבים דיגיטליים שיצאו לשוק והיו חדשניים. אבל שם הם לא קיבלו עדיין את ההתקדמות החדשנית וחשבו שאני הוזה, אז עזבתי והלכתי לעבוד במפעל ההייטק הראשון בארץ. עבדנו על מכונות שעושות ct, mri, ומיפוי גרעיני. היה שם מאוד מאוד מעניין, אבל זה היה מאוד קשה כי לנסוע כל יום מגני צהלה עד לחיפה היה מאמץ מאוד. לכן בשנת 1977 עשיתי מעבר לתעשייה אווירית, שם נשארתי די הרבה שנים, המשכורת עלתה ב-50 אחוז בערך. התחלתי לעבוד שם כמהנדס מכונות, ואז עברתי בתוך התעשייה האווירית יותר לתוך תכנות ומחשוב. בשנת 1982 טלי כבר נולדה, ועברנו לכפר סבא, רחוב הכלנית, דירה שאת מכירה עד היום כי סבתא גלי גרה שם עד לפני שנה, עד שנפטרה. לכל אחד משלושת ילדיי יש עכשיו שלושה ילדים נפלאים. עידו התחתן עם אילת באפריל 2001. ביולי 2005 נולדה רותם, באפריל 2008 נולדה נגה (את!) ובפברואר 2010 נולד אורי. אתם גרים בכפר סבא. דדי התחתן עם עינת, נולדו רוני, שחר ועמית והם גרים בגני תקווה. טלי התחתנה עם אריק, נולדו נועם, איתמר ואופיר, וגם הם גרים בגני תקווה. ולפני כשנה, גם אני עברתי לגור בגני תקווה.

סיפורים מצחיקים – סבא והחיות

בסמוך לביתי באשקלון היה שדה, שטח פתוח לגמרי. בתקופה הזאת היה לי כלב, שהיה צריך לרוץ ולשחרר אנרגיה. אז הייתי משחרר אותו בשדה, והוא היה מקיף אותו ועושה סיבובי ריצה ענקיים. אבל כשהייתי שורק, בשנייה אחת הוא היה מגיע אלי. כלב מקסים! וחכם.

ויום אחד, אני לא זוכר אם בשדה או בחוף הים ראיתי עקרב. לקחתי צנצנת והחלטתי שאני מגדל אותו. כדי לגדל אותו הייתי יורד לחוף הים ותופס סרטנים כדי להאכיל אותו. מתישהו הבנתי שזה לא אידיאלי ושיחררתי אותו.

ישבתי פעם בתוך הבית ודיברתי בטלפון ליד דלת הכניסה, ומתחת הדלת – נכנס נחש. לא הספקתי לדבר איתו אבל אני חושב שהוא היה ארסי. בדיוק שמעתי את הוריי מגיעים, דלתות המכונית נטרקות. מיד פתחתי את הדלת ואמרתי להם לא להכנס ופשוט הרגתי את הנחש! אני לא זוכר איך בדיוק. אני מניח שלקחתי מטאטא או משהו וחבטתי בו. נוסף על כל הצרות הייתי יחף, אבל הנחש גם ככה לא הצליח כל כך לזוז על הרצפה החלקה, הוא צריך חיכוך.

הזוית האישית

סבא עזי: נהניתי מאד מהתיעוד. שאלת שאלות טובות, הראית התעניינות בנושא, והחוויה הייתה מהנה. בהצלחה!

נגה: היה מעניין מאוד לתעד את סבא. כמובן שאני מכירה את סבא, אז זה לא כמו הכרות עם איש זר, אבל לשמוע על החיים שלו בפירוט כזה היה כמו להכיר בן אדם חדש. היה נחמד מאוד לשמוע כמה חוויות מחייו.