מאגר סיפורי מורשת

שמי נגה לידר, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה, ובחרתי לתעד ולכתוב על סבא נחום, כי הוא וסבתא לאה הם אנשים שאני אוהבת מאוד. הם מהווים דמויות חשובות בחיי ובאים אלינו בכל יום שלישי מאז שאני ואחותי תמר נולדנו.

סבא ואני אוהבים לדבר על הרבה דברים, החיים שלי, הלימודים, בית הספר, תחומי העניין שלי וההיסטוריה המשפחתית שלנו. אני נהנית מאוד מהשיחות המשותפות והמשחקים עם סבא.

 מאלבום התמונות של סבא נחום

סבא נחום מספר על שנות ילדותו:

"נולדתי ב-23 בדצמבר, 1947 בבית החולים הדסה הר הצופים שבירושלים.

הורי, שרה ואריה, גרו באותה התקופה במושב עטרות צפונית לירושלים, על אם הדרך לרמאללה. עטרות הייתה במצור על ידי הערבים משנת 1947, כך שאמי נסעה לבית החולים ללדת אותי במשוריין של הצבא הבריטי. אחרי שנולדתי היינו, אמי ואני, תקועים כחודש בהדסה עד שאבי הצליח לארגן משוריין בריטי שיחזיר אותנו לעטרות.

במלחמת  השחרור ב-1948 נפלה עטרות ואנחנו היינו פליטים. בהתחלה בירושלים, לאחר מכן ביפו ובמושב גבעת חן, עד שלבסוף בשנת 1950 הגענו למושבה הטמפלרית הנטושה וילהלמה* ובה נוסד מושב בני עטרות בו אנו גרים עד היום.

הורי הקימו משק חקלאי בבני עטרות שכלל פרות, תרנגולות, פרד בשם שחור, כלב שמירה בשם גורי וכרם ענבים. כילדים, אחיותי, יעל וחווה ואני היינו עוזרים בעבודות המשק. מאוד אהבתי לחלוב את הפרות ולאסוף את הביצים בלול. בקיץ הייתי קם בחמש בבוקר ויוצא לבצור ענבים עם אבא שלי.

 ילדות במושב

בבית הספר היסודי למדנו בהתחלה שתי כיתות בחדר אחד בגלל חוסר מקום ומורים. בכיתה ה' הופרדו הכיתות לקבוצות גיל שונות. המיוחד בבית הספר שלנו בשנות החמישים היה שילוב של ילדים מיישוב מבוסס, עם ילדי מושבי העולים החדשים, יגל וכפר טרומן. בתקופה זו נחשפתי כילד לתרבויות, מנהגים ואורח חיים שהיו שונים ועניינו אותי מאוד.

בגיל 10 נפלתי מעץ בעת משחק ושברתי את היד. אמי לקחה אותי לבית החולים בלינסון בפתח-תקווה. הרופא שטיפל בי אמר, "לך כואבת היד, אך לאימא כואב הלב", משפט שלימד אותי על המשמעות של אימא בחיינו.

כשהייתי בגילה של נכדתי נגה, חגגתי את בר המצווה שלי. עליתי לתורה בבית הכנסת הקטן במושב ואחר כך חגגנו עם המשפחה וחברים בחצר. כילד אהבתי לקרוא ספרים, בייחוד ספרי מדע, היסטוריה ותולדות ארץ ישראל. הייתי חבר בתנועת הנוער של בני המושבים ובכל קיץ אהבתי לצאת למחנה שהיה נמשך כשבוע לפחות.

חבר בתנועת נוער של בני המושבים

השירות הצבאי

בשנת 1966 סיימתי את לימודי בבית הספר לטכנאים והתגייסתי לצבא. שירתי בחיל החימוש בפיקוד צפון. במלחמת ששת הימים עלינו לרמת הגולן וייסדנו את הסדנא בקוניטרה, בה שירתי כבוחן רכב. בשנת 1969 השתחררתי מהצבא אחרי שלוש שנות שירות סדיר.

נחום ולאה

בחודש דצמבר 1973, כאשר הייתי בחופשה משירות מילואים אחרי מלחמת יום הכיפורים, יצאנו רעייתי לאה ואני בפעם הראשונה להופעה של להקת כוורת.

לאה נולדה ביהוד, בשנת 1953, לחסיה ויהודה רייך, אחות קטנה לעופרה. לאה למדה עד גיוסה לצבא ולאחר השחרור עבדה בתעשיה אווירית. ביולי 1975 התחתנו לאה ואני והקמנו את ביתנו במשק בבני עטרות. בשנת 1977 נולד בננו הבכור שי ובשנת 1981 נולד בננו השני רון.

 סבא וסבתא של נגה

עבודה

בשנת 1969 השתחררתי מהצבא אחרי שלוש שנות שירות סדיר והתחלתי לעבוד במפעל מנועי בית-שמש בהנדסת חומרים ותהליכים. במהלך עבודתי במנועי בית שמש למדתי רבות על עבודה, אנשים, עולם התעופה וגם זכיתי לנסוע לחו"ל מטעם העבודה.

בשנת 1985 עזבתי את מנועי בית שמש והתחלתי לעבוד בתעשיה האווירית בהנדסת חומרים ותהליכים, שם עבדתי עד פרישתי לפנסיה. לכל אורך שנות עבודתי תמיד המשכתי במקביל לעבוד ולתחזק את המשק המשפחתי בבני עטרות יחד עם הורי, אשתי לאה וילדי.

הנכדות

ב-11 בספטמבר 2006 נולדה תמר, נכדתנו הראשונה והפכתי לראשונה לסבא. ב-27 בדצמבר 2008 נולדה נכדתנו השניה נגה, אשר כותבת דברים אלו. מאז שתמר ונגה נולדו, לאה ואני מקפידים לבלות אתן בכל יום שלישי ולפעמים גם בסופי השבוע.

 סבא נחום עם הנכדה בילדותה

כמשפחה שגדלה בחקלאות הדבר שעובר במשפחה מדור לדור הוא המשק בבני עטרות, מהורי אלי וממני לילדים וכך הלאה.

הזוית האישית

סבא נחום: העבודה של הקשר הרב דורי עם נכדתי נגה הייתה תהליך מיוחד ומעניין שכלל העלאת זיכרונות מהעבר וחשיפה של פרטים תוך שיח מרתק של עבר והווה והקשר ביניהם. התהליך המשותף להעמקת הידע על תולדות המשפחה ושורשיה גרמו גם לי לנסות לגלות פרטים נוספים על העבר המשפחתי. עבודה חשובה להעברת המורשת המשפחתית לדור הצעיר אשר ערך, כתב ותיעד.

נגה: העבודה של הקשר הרב דורי הייתה מאוד מעניינת ומהנה. נהנתי לשמוע את הסיפורים של סבא שלי, במיוחד את הסיפורים כאשר היה צעיר. העבודה הייתה חשובה בעיניי, מכיוון שהיה לי זמן  בילוי עם סבא שלי וגיליתי דברים חדשים עליו.