מאגר סיפורי מורשת

סבי, משה קבלו נולד ב-3.2.1945, בעיר פז שבמרוקו, סבי נולד ביום שבת אחרי צהרים בביתו. הלידה היתה מהירה אמו לא הספיקה להגיע לחדר השינה וללדת עם המיילדת של המשפחה, וילדה את סבי במדרגות של עליית הגג. הוא קרוי על שם סבו מצד אביו.

ההורים של סבי הגיעו במקור מדרום מרוקו, מכפר שנקרא "טודרה". סבי גדל במשפחה בת 9 נפשות, 7 ילדים (4 אחים ו- 3 אחיות) והוריו.

הוא גר עם משפחתו בגטו היהודי, שכונה סגורה בה חיו משפחות יהודיות. בגיל 8 עברנו לעיר, למרכז העיר פז, בעקבות עבדותו של אבי סבי. אבי סבי, מכלוף, היה מנהל של רשת חנויות שנקראה "טרושי", חנות כל-בו גדולה עם מספר סניפים ברחבי העיר.

היחסים עם התושבים המוסלמים היו טובים ליהודים בזמנו. יחסי שכנות טובה, שיתופי פעולה, אירוח כיד המלך. אך מידי פעם היו פרעות שהיו מושפעו מפרעות שהתקיימו בארץ ישראל. סבי זוכר אירוע מיוחד של פרעות שהחלו בעיר פז בעקבות מלחמת סיני שקרתה באוקטובר 1955.

סבי למד בבית ספר אליאנס, בית ספר יהודי, שם למדו בשפה הצרפתית. בשעות אחר צהרים, עם סיום הלימודים בבית ספר יסודי ותיכון, סבי הלך ללמוד תלמוד תורה ויהדות, שם הכיר את השפה העברית.

בין משחקי הילדות האהובים על סבי היו: גולות, גוגואים (מגרעין המישמש), כדורסל וכדורגל עם אחיו וילדי השכונה. משחק אהוב במיוחד, שהיה פופולארי בימי הגשם, היה מונופול בשפה הצרפתית. תחביב נוסף משמעותי היה ללכת לבית הקולנוע לעיתים תכופות ולצפות בסרטים צרפתיים.

סבי עלה לארץ ב-5.9.1961 עם אוניית המעפילים "הרמס". הוא עלה בגיל 16 לבד, ללא משפחתו במסגרת עליית הנוער. את המסע לארץ התחיל במרוקו, דרך ספרד ומשם לצרפת עד הגעתו ארצה. המסע נמשך חודשיים.

סבי הגיע לארץ לעיר נס ציונה ושהה אצל בני משפחה קרובים רחוקים. משם עבר בין בני משפחה עד שמשפחתו הגיעה ארצה.

ההסתגלות היתה קשה ולא פשוטה עבורו. הוא התגעגע למשפחתו והיה קשה לו לבד. הקושי בא לידי ביטוי בכך שלא היה לו בית חם וקבוע.

קושי נוסף היה השפה. הוא לא למד באולפן, אלא למד עברית מ"הרחוב". את הכתיבה והקריאה הביא עימו ממרוקו, שם למד עברית אחרי הצהרים.

רק אחרי 6 חודשים ההורים והאחים שלו הגיעו לארץ, לעיר נתניה. מכאן ההסתגלות היתה קשה פחות. אך עדיין מאתגרת.

סבי עבד בעבודות מזדמנות כגון: נגרות, תיקון פטיפונים (מנגן תקליטים) ובדואר ישראל.

את סבתי יהודית הכיר סבי בשנת 1966במועדון ריקודים שבעיר נתניה. גם סבתי הייתה עולה חדשה ממרוקו, והתגוררה עם משפחה בישוב קדימה, ליד נתניה.

ההיכרות ביניהם ארכה שנתיים, ולאחר שנתיים החליטו למסד את הקשר לכדי נישואין והקמת משפחה. סבי מספר כי הציע נישואין לסבתי בתחנה המרכזית בנתניה לעיני העוברים והשבים.

סבי וסבתי התחתנו ב-30.1.1968 בחתונה גדולה ומרובת משתתפים. עד היום הם נשואים באושר ואוטוטו חוגגים 55 שנות נישואים. סבי וסבתי אוהבים אחד את השנייה ומגלים חברות טובה ביניהם.

כשנה וחצי לאחר נישואיהם, ב-17.7.1969 נולד מקסים, אבא שלי. אבי קרוי מקסים על שם אבי סבי, מכלוף. הם החליטו לעברת את השם מכלוף למקסים. לאבי נולדו 2 אחיות, שלה ב-1975 וענבל ב-1982.

כיום כולנו גרים באזור השרון, בנתניה וכפר יונה. לסבי וסבתי יש 5 נכדים כולל אותי.

אנחנו נוהגים להיפגש אחת ל-2-3 שבועות לארוחה משפחתית יחד, כולנו, ונהנים מהמטעמים של סבתי יהודית. כמובן אנו חוגגים יחד את חגי ישראל, ימי הולדת ואירועים חשובים ומשמעותיים בחיים של כולנו.

סבי עבד 40 שנים בבית ספר ימי, מבואות ים שבמכמורת. הוא שימש כמנהל ימאות והפלגות. הוא היה אחראי על יציאת התלמידים בבית הספר להפלגות מעבר לים. סבי היה איש חינוך וחינך מאות ילדים בגילאי התיכון. עד היום הוא שומר על קשר הדוק עם רובם.

הוא פרש לגמלאות בגיל 64, בשנת 2009, עם המון סיפוק של עשייה במהלך 40 שנה, אך לא מעט חששות מה צופן לו העתיד ללא מסגרת עבודה ומחויבות לשגרה. עם היציאה לגמלאות סבי החל להעביר את הזמן בעבודה זמנית של ניהול אירועים במסעדה של אחיו. העשייה והזמן עם לקוחות ואנשים מילאה אותו מאוד. הוא עשה זאת בהנאה גדולה ובסיפוק גדול עד הקורונה. עם הגעת הקורונה החל סבי יחד עם סבתי להסתגר בבית כמו כולם ודאג רבות לבריאותם. התקופה הייתה לא קלה, מלווה בחרדות ובקושי לא לראות את המשפחה והנכדים ובכלל לא לצאת לשגרה יומיות חשובה עבורו.

הזוית האישית

סבא משה: אני מאחל לדור הצעיר לדבוק בעשייה ולעשות את הדברים מתוך רצון וסיפוק אמיתי, לבחור בדרך הישר, להיות אנשים טובים , לדעת לכבד את הזולת ואת המבוגר ממך. הנכד יונתן: נהניתי מהמסע עם סבא שלי, איש טוב וחכם, עם ערכים וסיפורים מרתקים. מעבר לתיעוד הזה, אני כל הזמן יושב וחוקר את סבא על העבר ולומד מניסיון החיים שלו.