מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר צ'ובוטרו. אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי נועם טלבי, בנה של בתנו הבכורה דפנה. במסגרת התכנית בחרתי לספר לנועם על תקופת הבגרות, עיסוק מקצועי, משפחה ותחביבים.

מבוא

הוריי עלו מרומניה, כל אחד עם משפחתו בתחילת שנות ה-50. אני נולדתי בראשון לציון (שיכון המזרח), בשנת 1957. כחודש לפני תחילת מלחמת "ששת הימים" (שנת 1967), עברנו לגור במרכז ראשון לציון. כעת אנחנו (אני ואשתי לבנה), גרים בשכונת "נווה חוף" – פואבלו אספניול בראשון לציון.

שנות ילדותי ונעוריי עברו בעיר הנפלאה הזאת וכך עד היום.

את ילדותי העברתי בעיקר עם חברים לשכונה "במשחקי רחוב" משעות אחר הצהריים ועד לשעות הערב המאוחרות, כולל משחק כדורגל תחרותי בין השכונות האחרות בסביבתנו.

סבתא לבנה עלתה מרומניה בשנת 1961 בגיל שלוש.

לסבתא לבנה יש זיכרון מיוחד מימי העלייה ארצה, זיכרון זה נוגע לתכשיטים. המשטר הרומני אסר על עולי רומניה להוציא מרומניה זהב ותכשיטים למיניהם, לכן ענדו על חולצתה של לבנה סיכת פינגווין מזהב. נאמר לסבתא לבנה: "במידה והשוטר הרומני ירצה לקחת את התכשיט, עלייך לצעוק צעקות רמות בלי הפסקה עד שהשוטר יניח לך". וכך בדיוק היה לפני עלייתם למטוס, לאור הצעקות של סבתא לבנה, השוטר ויתר על החרמת הסיכה, וסיכת הזהב נשארה בידי סבתא לבנה.

תקופת הבגרות 

בכיתה יא' (שנת 1973), פרצה מלחמת יום כיפור. אני זוכר שאבא, אחי שלומי ואני הלכנו ברגל ממרכז ראשון לציון (שם גרנו), לשיכון המזרח, כדי להיות עם סבא שלי יעקב בבית הכנסת בסיום יום הכיפור, ולשמוע את תקיעת השופר בבית הכנסת. זאת היתה מסורת במשפחתנו.

בזמן ההליכה, בסביבות השעה שתיים בצהריים, שמענו באמצעות הטרנזיסטור "שמלחמת יום הכיפורים" החלה. היה גיוס המוני של חיילי מילואים לצורך הגנה על מדינת ישראל, ביניהם דוד שלי. מצב זה גרם לחוסר של כוח אדם בכל מקום. לכן, לאחר שחזרנו לבית הספר נשלחנו להתנדב בהרבה מקומות, לדוגמה: קטיף עגבניות באחד היישובים ליד שדה התעופה על שם דוד בן גוריון שבלוד. התנדבנו גם בבית חולים "שמואל הרופא" שהפך לבית חולים לשבויי המלחמה הפצועים. זה לא היה כל כך פשוט מבחינת המראה, וההבנה שלידנו נמצאים שבויי מלחמה.

במסגרת חיפושיי אחר מקום שבו אוכל לסייע למאמץ המלחמתי עברתי קורס חובשים בכדי להתנדב במגן דוד אדום, כי לדעתי התנדבות כזאת היא מאוד חשובה. במסגרת ההתנדבות במד"א (נוער מתנדב), עזרנו בעמדת הטיפול בפצועים, ליווינו רופא תורן בערב, ליווינו ועזרנו לנהג אמבולנס בכל פעולותיו.

רוח ההתנדבות ליוותה אותי גם בזמן הצבא וכן בזמן עבודתי בחברת אל-על.

סבא מאיר עם קבוצת נוער מתנדב במד"א 1975

רוח ההתנדבות המשפחתית

ההתנדבות הראשונה הובילה אותי להמשיך להתנדב למען הכלל, וכך גם בני המשפחה:

סבתא לבנה – בכיתה ח' התנדבה לחנוך תלמיד כיתה א' (עולה חדש מדרום אפריקה).

אימא דפנה – התנדבה רבות בעשייה למען הזולת במהלך תקופת הקורונה.

דודה שמרית – מתנדבת "ביום המעשים הטובים" מדי שנה.

דודה רינת (גרה בהולנד) – מתנדבת בארגון מפגשים של הקהילה הישראלית בהאג.

האח שחר – מתנדב בימי התרמה שונים, כגון: התרמה "לאילן".

נועם – מלווה תלמיד מכיתה א' בבית ספרו.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

סבתא לבנה ואני היינו ביחד באותה חבורה של צעירים תוססים. היינו מבלים במסיבות ריקודים, הולכים ביחד לים, לסרטים וטיולים ברחבי הארץ. לאחר תקופה קצרה, סבתא לבנה ואני הפכנו לזוג. בילינו לבד והמשכנו יחד עם החבורה. לאחר מספר חודשים החלטנו להתחתן, וכך נוצרה המשפחה.

ראשונה נולדה בתנו הבכורה דפנה (אימא של נועם). כעבור כשנתיים נולדה רינת ולאחר ארבע שנים נולדה בתנו שמרית.

טיילנו הרבה ברחבי ארצנו. בכל שנה בתקופת החופש הגדול נסענו לצימר בצפון הארץ, ויצאנו לטיולי "כוכב" בסביבות מיקום הצימר ששהינו בו. בפעם הראשונה יצאנו כולנו לטיול לחו"ל (לארצות הברית) כטיול בת מצווה של בתנו דפנה.

חתונת סבתא לבנה וסבא מאיר אוקטובר 1980

סבתא וסבא יחד עם אמא דפנה אוקטובר 1981

דפנה, רינת ושמרית בטיול בנות, פראג, יוני 2019

מקצוע ועיסוק 

בבית הספר התיכון המקצועי "מקיף רמלה" למדתי את מקצוע ה"תעופה". במקצוע התעופתי אני עוסק עד היום.

לאחר לימודיי התגייסתי לחיל האוויר, וטיפלתי באביזרי מערכות מטוסי קרב (מערכת הדלק, השמן ולחץ אוויר של המטוסים).

לאחר שחרורי מחיל האוויר התחלתי לעבוד בחברת התעופה הלאומית של מדינת ישראל "אל על". עבדתי כטכנאי מטוסי בואינג, כטכנאי שיפוץ מטוסי בואינג, שימשתי כראש צוות והמשכתי בתפקידי ניהול שונים בחברה.

תמונה מהשירות הצבאי של סבא בחיל האוויר 1976 

תחביבים

אספנות בולים – איסוף בולים הוא תחביב הנוגע לתחומי עניין רבים המובעים באופן ייחודי באמצעות הדואר, בהם היבטים גיאוגרפיים, היסטוריים ואומנותיים. אהבתי את כל סוגי הבולים מהארץ ומחוץ לארץ. מהבולים יכולתי ללמוד על שמות מדינות בעולם (בשפה האנגלית כמובן), על סוגי חיות, דגים וצמחים.

תחביב איסוף הבולים הוא מן החשובים, המחנכים והמשמעותיים מבין התחביבים בעולם. למעשה זהו תחביב עם ערך מוסף של ידע וחינוך.

 תמונות מתוך אלבום הבולים

בנוסף, במסגרת עבודתי בחברת אל-על הקמנו קבוצה של רוכבי אופני כביש, כשהמטרה לצאת למסע אופניים משדה התעופה בן גוריון שבלוד עד אילת. זהו מסע של שלושה עד ארבעה ימים. מסע זה בוצע כל שנה במשך כ-10 שנים. כהיערכות למסע זה יצאנו לרכיבות אימון רבות: רכיבה לאשקלון ובחזרה, רכיבה לחיפה, רכיבה לאגם כנרת.

בזכות תחביב זה למדתי להכיר את כבישי הארץ ואת הנופים היפים והמדהימים שיש בארץ ישראל.

קבוצת הרכיבה של אל-על

תחביב נוסף הוא כהמשך ישיר לתחביב האופניים – אני עושה את "שביל ישראל". זאת דרך מקסימה להכיר את נופי ארץ ישראל באמצעות הרגליים.

ישנן הרבה חוויות, כגון: מפגש עם סוגים של חיות, עצים ופרחים ולומדים להכיר אותם.

קיים קשר הדוק בין "מסעות רכיבת האופניים" שלי בנופי ארצנו בעבר לבין הטיולים בשבילי הארץ בהווה של אימא דפנה, שחר ונועם, ולעיתים גם שאר בני המשפחה מצטרפים (סבא וסבתא, דודה שמריתי ומשפחת דודה רינתי מהולנד).

טיולים משפחתיים בארץ ישראל

במסגרת טיולים משפחתיים אנו מטיילים ביערות ובשבילי ישראל כמו: יער בריטניה, יערות הכרמל, מערת אצבע, מערת התאומים.

דפנה והילדים מרבים לטייל ולתור את הארץ, ולעיתים סבתא לבנה ואני מצטרפים אליהם. טיולים לדוגמא: יער בריטניה – בהרי יהודה, שמורת המסרק בהרי ירושלים, מערת התאומים – בהרי יהודה, שמורת נחל שניר – בגליל העליון, ולאחרונה "צעדת השלושה" בראשון לציון.

תמונות מטיולים משפחתיים

פעיליות משותפות שלנו

הכנת מלפפונים חמוצים, (וקצת נגיעה בשפתיים אחרי שנועם נגע בפלפל חריף), הכנת המבורגרים, ארוחת שבת

המשפחה שלנו

טיול משפחתי בהולנד, אוגוסט 2022, במסגרת הטיול בחרנו לציין את יום הולדתו ה-13 של שחר (אחיו הגדול של נועם) השותפים לטיול (משמאל לימין): שחר, נועם, אימא דפנה, ריילי, סופי, דודה רינת, אדי, סבתא לבנה, סבא מאיר, דודה שמרית, בת'.

קישור לסרטון סבא מאיר מספר על הסבים והסבתות מרומניה 

קישור לסרטון על חפצים מהמשפחה

הזוית האישית

סבא מאיר: נהניתי לספר את הסיפור שלי ושל משפחתי לנכדי נועם. אני מאוד נהניתי מההקשבה וההתעניינות שלו. התרגשתי לשמוע מנועם על התנדבותו ללוות תלמיד מכיתה א' ולהיות לו לעזר בכל עת. הפגישות היו בשבילי זמן איכות ראשון במעלה עם נועם. למדנו שערך "ההתנדבות" הוא בעל ערך עליון לכל אחד. היה לי מאוד כיף לשתף ואני חושב שזו יוזמה נהדרת.

נועם: נהניתי לשמוע את הסיפורים המיוחדים של סבא ועל משפחתו ואני רוצה לשמוע עוד מהסיפורים שלו. למדתי שהתנדבות זה ערך חשוב יותר ממה שחשבתי, ועכשיו אם תהיה לי האפשרות אני אלך להתנדב.