מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר ברונר, נולדתי בשנת 1946, בחדרה.

ההורים שלי הגיעו לארץ בגיל שבע עשרה, מצ"כוסלובקיה. כשהגיעו לא ידעו מילה בעברית,  וגם לא היו להם קרובים בארץ.

גרתי בחדרה בתקופה בה הכל היה פשוט מאוד. היה לנו בבית מקרר, ואבא שלי נסע כל יומיים להביא קרח מבית החרושת. לא היה סופר, היתה רק מכולת קטנה, עם מבחר מצומצם של מוצרים. להורים שלי לא הייתה מכונית, ובוודאי שלא היה טלפון. ברוב הבתים משחקים היו פשוטים מאוד.

אחרי שסיימתי את הלימודים בבית הספר היסודי ובתיכון התגייסתי לצבא. אחרי הטירונות עברתי קורס אלחוטנים. אלחוטאי (גם אלחוטן וקַשָׁר) הוא אדם שתפקידו הוא תפעול של מכשירי קשר רדיו. תפקידי אלחוטאי מתקיימים בהיקף נרחב בפעילות צבאית, לשם שמירת קשר בין הכוחות הלוחמים לבין עצמם ובינם לבין המטה. לשם כך מצויד האלחוטאי במכשיר קשר אחד או במכשירי קשר אחדים. ובמסגרת היותי אלחוטן למדתי את שפת המורס.

קוד מורס הוא קוד עבור שיטות תקשורת קולית או חזותית בינאריות – שיטות שידור בהן יש שני מצבים: דולק וכבוי. הקוד פותח על ידי סמואל מורס ואלפרד וייל במהלך שנות השלושים של המאה ה-19. קוד המורס הבינלאומי שבו נעשה שימוש ברוב חלקי העולם נקבע בשנת 1851. (ויקיפדיה).

נלחמתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומבצעים שונים. לאחר סיום הצבא הקמתי ביחד עם אשתי משפחה עם ארבעה ילדים וכיום אנחנו סבא וסבתא ל- שמונה נכדים. אנחנו גאים מאד בילדים ובנכדים שלנו. כשהורי עלו לארץ היה רק ברונר אחד, כיום יש שמונה ברונרים גאים, ביניהם, אבא של עומר שהוא כיום מח"ט הצנחנים.

הזווית האישית

עומר: היה לי מאד כיף לשמוע סיפורים של סבא. לדעתי זה מקרב וגורם לקשר ביני לבין סבא להיות טוב יותר.

סבא יאיר: נהניתי מאד מהתכנית. אהבתי את הפעילויות ונהנתי מזמן איכות עם הנכד.