מאגר סיפורי מורשת

שמי חנן שכטר, גדלתי בקריית מוצקין, למדתי בבית ספר עממי אחדות, אבי באותה תקופה שאני זוכר כילד היה גפיר (משטרה יהודית מקומית), הוא היה שחיין טוב, הוא היה שוחה מקריית מוצקין לנמל חיפה, הרבה פעמים הוא לקח אותי לים איתו באופניים.

היינו חבורה של ילדים שמשחקים בעיקר בחול ברחוב. היינו בונים משחקי כדור, היינו בונים מכוניות מקופסאות. שיחקנו בגולות, מחבואים. יותר מאוחר הייתי בצופים. היו הרבה טיולים, עבדנו חודש בקיבוץ כעבודת קיץ, טיילנו הרבה וערכנו מסעות עד מצדה ברגל, עוד לפני החפירות של מצדה. החברים שלי היו שמשון זונשיין, גדעון בודמן ודני גור.

תקופת בית הספר והלימודים

כתלמיד הייתי בינוני מאוד. הייתי חולמני. אהבתי לקרוא את הטכנאי הצעיר (חוברת שיצאה כל חודש) ובהשראת החוברת הזאת בניתי רדיו לבד. את כל הידע שלי בהמשך רכשתי בכוחות עצמי. מה שכן אהבתי זה לעשות טריקים בבית הספר. הכל משעמום, להצחיק את החברה. הייתי בתנועת נוער הצופים, מאוד נהניתי שם. היינו עושים פעולות מעניינות על היסטוריה של ארץ ישראל, תעופה, טיולים גאוגרפיים כדי ללמוד את ארץ ישראל, חידונים והרבה טיולים רגליים להכרת הארץ. היינו פעם בשנה מתנדבים לעבודה בקיבוץ, לחיות שם חודש שלם כל פעם בקיבוץ אחר, גם עבדנו וגם שרנו הרבה. הייתי מנגן על מפוחית פה ואקורדיון. היו הרבה מסיבות ריקודים ושירים. הייתי מוכשר במוסיקה.

בשלב מסוים הלימודים שלי שאפו לאפס. אי לכך המליצו למשפחתי לשלוח אותי לרכוש מקצוע מועיל יותר. אבי, אדם קשוח, החליט שבביתנו או לומדים או עובדים, לא מתבטלים. עבודתי הראשונה הייתה במפרץ חיפה בתעשייה באוניות דיג, אני חושב שהשם היה הנמל. עבדתי בגראז' של סימונסון כשנה. אחר כך התקבלתי לעבוד בנמל חיפה כפקיד במשרד. העבודה שקיבלתי הייתה לבדוק טופס אישור יבוא מספינות. סגן המנהל של המשרד ראה שאני מסיים את העבודה שאחרים משכו שבוע בשעתיים, המליץ לי להתחיל ללמוד, הוא אמר לי שאני ילד מוכשר וחבל שאני אתבזבז כפקיד. התחלתי ללמוד שיעורים בפקידות וסיימתי בית ספר לפקידות וגם למדתי לבד לבגרות. במשך שנה לא עבדתי, נשארתי בבית ולמדתי לבד וניגשתי למבחני בגרות. עם המקצועות תנ"ך, עברית וחיבור לא הייתה לי בעיה וגם כימיה פיזיקה ומתמטיקה מורכב למדתי לבד. הייתה לי בעיה עם אנגלית, כאן נאלצתי לקחת שיעורים פרטיים עם מורה בבית ספר בשם הולנד. המשפחה לא הייתה משופעת במשאבים כספיים אז נאלצתי לעשות הכל לבד בכוחות עצמי.

שירות צבאי

התגייסתי לצבא בגיל 18 בשנת 1950, שירתי בחיל הקשר, אחר כך עברתי למודיעין וגם הלכתי לקורס קצינים. כמו כן, התגייסתי לשירות קבע כשנה וחודשיים כדי שאוכל לקבל משכורת ולהמשיך בלימודים.

חנן בעת שירותו בצבא. במצעד יום העצמאות 1954, מחזיק את נס החטיבה

מקצוע ועיסוק

לא היה מקום ללימודי בוקר בפקולטה לפיזיקה אז החלטנו, כשנים עשר סטודנטים מחיפה, כולנו לעבור באותה שנה לאוניברסיטה בירושלים וסיימתי שם שנה ראשונה בפיזיקה ומתמטיקה. לאחר מכן, פרופסור נתן רוזן פתח את הפקולטה לפיסיקה בטכניון וכולנו התקבלנו לשנה שנייה בטכניון. מכיוון שיש שכר לימוד לשלם, נדרשנו כולנו לעבוד בבתי ספר כמורים לפיזיקה. אחרי שקיבלתי תואר ראשון (BaC) המשכתי לתואר שני ובמקביל עבדתי כאסיסטנט.

לאחר קבלת התואר השני, עברתי למכון וייצמן על מנת להשלים את לימודי הדוקטורט אותם סיימתי במפתיע תןך שנה וחצי אצל פרופסור הילמן בנושא אפקט מוסבאואר (פליטה חסרת רתע של קרינת גמא על ידי אטומים בחומר מוצק). אחד הנושאים המעניינים היה פעולת האוזן התיכונה, ניסוי בפיזיקה שעוזר לרפואה בשיתוף עם פרופסור רובינשטיין (היה אחראי על תחום אף אוזן גרון בבית החולים תל השומר).

בתמונה ניתן לראות את חנן וקבוצת המחקר שלו במכון וויצמן בעת שעבד על הדוקטורט

בהמשך התקבלתי לטכניון כמרצה בכיר. עסקתי במחקר וגם כמרצה ובהמשך עליתי בדרגה עד לדרגה הבכירה ביותר של פרופסור. במסגרת עבודתי היה לי קשר מדעי עם קבוצות מחקר בצרפת, בארצות הברית ובדנמרק. אל כל היעדים האלה נסעתי כל שנה לתקופה של שלושה ארבעה חודשים ולפעמים לשבתון, לתקופה של שנה שנתיים בליווי המשפחה. הכרתי מדענים מכל העולם. הקשר שנוצר עם המדענים ומשפחותיהם היה עמוק וארוך שנים, אני ומשפחתי יצאנו לטייל יחד בטבע, אנחנו חשפנו אותם לעולם הקולינריה הישראלי והם הכירו לנו את המאכלים ואת עולמם התרבותי. בצרפת שמרנו על קשרים עם משפחת דניאל ועם הילדים שלהם, בסיאטל עם פרופסור אינגלס ומשפחתו… אנחנו מתכתבים עד היום והקפדנו להפגש לאורך השנים עד שהגיל הקשה עלינו את הנסיעות הארוכות.

המסע המקצועי שלי הכיר לי אנשים מרתקים עם סיפורי חיים כמו פרופסור בוב אינגלס שהינו צאצא של אחת המשפחות הותיקות שהקימו את ארצות הברית. בהשראתם נכתבה סדרת ספרים ומאוחר יותר נוצרה סדרת טלוויזיה מפורסמת בשנות ה-70 ששודרה גם בישראל ונקראת "בית קטן בערבה". עד היום אנחנו שומרים על קשר ומתעדכנים במצב הבריאותי של בוב, ילדיו ונכדיו.

לפני שנים, כשהייתי פרופסור פעיל, הרצאותיי הוקלטו וצולמו וכיום ניתן לצפות בהן ביו טיוב. מחמם את ליבי שנכדיי, אלה שלומדים בטכניון, עדיין נהנים מההרצאות שלי.

הרצאה של פרופ' שכטר לדוגמא: 

לפני כ-15 שנים פרשתי לגמלאות, לאחר 40 שנות עשייה. מאז ועד היום אני שומר על קשר עם מדענים מכל העולם. אני עדיין חושב על רעיונות חדשים ומנסה לשמור על קשר וסקרנות מדעית עם חוקרים בארץ ובעולם.

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום

כשהייתי בן 65, ילדיי פרשו כנפיים ועזבו את הבית. אני וזוגתי, ברכה, החלטנו לעשות שינויי גדול בחיינו ולבנות בית צמוד קרקע בכפר הוורדים. ההחלטה לעזוב את חיפה, המקום בו הקמנו רשת חברתית מפוארת וגידלנו את ילדינו היתה הרפתקנית… זאת הייתה חוויה גדולה ומרגשת שהתחילה בתכנון בית חלומותינו. חווית תכנון הבית הייתה כרוכה בעבודה מול אדריכלים, מהנדסים, קבלנים, אדריכלי נוף, שיחד עזרו לנו לבנות מקום מלא צמחיה אל מול נוף גלילי שיתאים להמשך חיינו, מדובר בהרפתקה גדולה שבין היתר הצריכה מאיתנו לבנות מעגל חברתי חדש שונה מאוד מתמהיל החברים שהיה לנו. היינו מלאי מוטיבציה להיות חלק מקהילה תוססת של אנשים בני גילינו שנקראת עד היום מועדון 50+ (היום כולם בגילאי 80-90). השתתפנו בטיולים עם חבורה זו בכל הארץ, סביב נושאים של תרבות, אמנות ואהבת הארץ. נרשמנו לחוגים בכל תחום אפשרי, מלימוד שפות דרך אומנות, קדרות, אומנות הויטראז', האזנה למוסיקה, ספורט… המשכנו לטייל בעולם ולשמר את הקשר עם החברים מהאוניברסיטאות השונות. המשכנו כהרגלינו לארח, לבשל לחברים ולמשפחה ולשמור על חיות ובריאות.

הזוית האישית

אוריין: גיליתי על סיפורו של סבא שלי בתחילת השנה והייתי מאוד מופתע ומעוניין לשמוע את הסיפור מסבתא שלי שיודעת אותו הכי טוב. לשמוע את הסיפור שלו וגם את הסיפור של סבתא שלי עזר לי להכיר יותר טוב את ההיסטוריה של המשפחה שלי וללמוד עליה הרבה מאוד.